אמן הוא טיפוס שלעולם נשאר נאמן. האמנות היא הנאמנות המוחלטת לרחשי הלב העמוקים ביותר ומתוך כך ליצירות עצמיות. יש היום שיטות שלמות של טיפולים באמנות, שם, על הנייר או בחומר, מביע האדם את נטיותיו הכמוסות ביותר. אמן אמיתי הוא בעל היכולת להביע את חכמתו ורעיונותיו בעולם המעשה, אך זה לא מטשטש אצלו את חשיבות המחשבה כשלעצמה. המחשבה, הציור שיושב בראש, בו לפעמים מתרכזת עיקר העבודה, לצייר את הדברים נכון בראש, לנגן במחשבה, ומתוך כך לדעת גם להביע את המחשבה "בידיים". אמן הוא אחד שמסתובב עם הרבה ציורים שלמים בראש ועם רצון עז לציירם, נגן מוכשר לא יוכל לסבול זיופים... כי בראש שלו מתנגנות המון מנגינות הרמוניות והזיוף לא מתאים...
אמנות יכולה להיות גם סתמית, אפשר בקלות לשעבד את הכשרון העדין הזה לביטוי של הצדדים הנמוכים שבאדם. אין נתק בין היוצר והיצירה, ככל שהיוצר יהיה יותר מוסרי ובעל מידות טובות, יצירותיו יביעו עדינות וטוב, וכן להפך בהדגשת השלילה, יופיעו יצירות שאינן משפיעות טוב. ההשפעה שיש לאמנות על חיינו – לעולם תהיה תלויה בעולמם הנפשי של יוצריה.
בצלאל מקים את המשכן ואת כליו. הגמרא בברכות אומרת שבצלאל אינו סתם אומן, אלא "פרנס" – מנהיג. היכולת של האדם ליצור ולאפיין מערכת של מחשבות אלוקיות, יוצרת מרכז שעיני כל נשואות אליו, מבנה כזה שכולו ביטוי של טוב וצדק הנוצר ע"י  הנפשות המיוחדות הללו, המייצגות את כל העם, מאפשר לכל הסובבים להיות מושפעים בפועל מהאמנות הזו, "לראות בעיניים" ולחוש ממש את התוכן שהמשכן מייצג.
המקוריות של הכשרון האמנותי עלולה לעתים להתנגש במציאות שאינה מסוגלת לספוג אותה. יש מושג כזה "יראת חידוש" "יראת אמנות", המקוריות לא תמיד מתלבשת היטב במסגרות המצומצמות של הקליטה האנושית. לכן צריך כישרון נוסף – בעלי מלאכה, שלו הכשרון לדייק בסדרי הפרטים, לשים כל דבר במקומו המדויק, שם השפעתו ודרך ביטויו יהיו המוצלחים ביותר. כל אמן צריך "עיבוד" של עורך.
בבצלאל קיימות שתי התכונות. המשכן נעשה בציווי אלוקי מופלא, שבו המקוריות מצליחה להתבטא בדייקנות, גם השינויים שעושה בצלאל אינם סטיה מהציווי כי אם הבנה עמוקה שלו.
כשרון האמנות – הבטאה של מחשבה מקורית, קיים אצל כל אחד, כל אחד לפי ענינו. בציווי על מינוי בצלאל לבעל המלאכה המרכזי אומר ה' – "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי..." קריאת השם קודמת למעשי האדם וליכולת הבחירה שלו. הצד המקורי הפנימי של האדם מוטבע עמוק באופיו, הכשרונות הם תוצאה של שמו של האדם. האמנות היא להצליח לבטא את השם, להשאר נאמנים, גם במעשה, לאותה מקוריות וייחודיות שהוטבעה בנו בנתינת שמנו.
לאומנים למיניהם יש תפקיד מרכזי, הם פונים ומשפיעים על הצדדים הכי עמוקים של האדם ע"י יצירותיהם, טיפוח אמיתי של האמנות משמעותו לגרום לכך שהיא תנבע מתוך העולם המקורי של האמן, מתוך נקודת הנאמנות שלו ולא כשיטת ביטוי לצדדים היותר נמוכים שגם הם כנראה קיימים, אך אין להם מקום "על הנייר", במרחבי ההשפעה, שם צריך להמצא כל הטוב והיפה שבאדם.
שבת שלום
אליעזר