בפרשות האלו מתוארת ההתנדבות העצומה של עם ישראל והצלחת העוסקים במלאכה. ושם נאמר שמשה בירך את העוסקים במלאכה. במה ברך משה את העוסקים - אמר להם "ויהי נועם ה' אלוקיכם עליכם", שתשרה שכינה במעשה ידיכם. נועם היא התאמה גדולה, התאמה גבוהה, נעימות, הרגשה טובה. לא די בעובדה שנקיים מצוות ונעשה מעשים טובים, לא די בעובדה שנלמד תורה, אנחנו רוצים הרבה יותר מזה. כל יום אנחנו מתפללים "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו", הערבות חשובה מאד, ההתאמה הנועם, השייכות הנפשית בינינו לבין התורה, בינינו לבין מצוותיה. נועם, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, אומרת הגמרא במסכת סנהדרין, שמנעימים זה לזה בהלכה. שדואגים שהופעת ההלכה והופעת התורה תהיה מלאת השתלבות בחיים, מלאת שמחה, מלאה התאמה. זו תפילתו של משה בהקמת המשכן, שהקמת המשכן וההתרחשות מסביבה והעבודה במשכן, לא יהיה בהם מה חובתי ואעשנה, פקודות שצריך לבצע. אלא שייכות, אהבה, כמו שהנתינה למשכן הייתה כולה מנדבת לב, כך המשך העבודה סביב המשכן תהיה בנדבת לב.
משה רואה במשכן סיכום של כל מעמד הר סיני וקבלת עול המצוות. האש שהייתה על הר סיני תלווה את ישראל עכשיו לאורך כל מסעיהם, מסיימת התורה. אש הקודש, ההתלהבות, ההתרגשות, הרוממות, שהייתה במעמד ההוא ושורה כעת במשכן שנבנה לרגלי הר סיני, תלווה את ישראל בכל מסעיהם. להיכן שלא נצעד, במעשים השונים שלא נעשה, האש, אש השייכות, אש ההתלהבות, אש ההתרגשות, תמשיך לפעם בנו מימים ימימה. בלי האש, אין משכן, אין מקדש. שריפת האש הייתה באש אבל הנחמה שלנו היא שגם באש אתה עתיד לבנותה. בניין המקדש תלוי בהתלהבות בכיסופים, באש הקודש של הנעימות והאהבה והצימאון שיחולו בלבבנו כדברי רבי יהודה הלוי בחתימתו את ספר הכוזרי.