פרשת משפטים עוסקת באריכות רבה, בדינים שקשורים לדיינים, לחוקים של בן אדם לחברו, ממונות ונזיקים. וגם בכלל במעמדם של הדינים ובסדרי הדין. בין השאר ישנה הוראה "לא תהיה אחרי רבים לרעות". המפרשים עסקו באריכות בטיבה של ההוראה הזאת, כותב רבי משה דוד ואלי תלמידו של הרמח"ל, "לא תהיה אחרי רבים לרעות", לא תמיד צריכים ללכת אחרי הרוב. לא תמיד הרוב החברתי, לא תמיד הציבור הרחב, קובע ויודע. תיראה הוא אומר, נח היה מיעוט, גם עם ישראל מיעוט. חוכמה גדולה היא לדעת מתי יש משקל לרוב. אבל מתי יש נושאים שבהם יש לכורת אוזן דווקא למיעוט האיכותי. התורה מדגישה מאוד את מעמד העל של הדינים היא קוראת להם "אלוקים" כמה פעמים בפרשתינו.
הדינים, אנשים גדולים, מורמים מעם, כוחם אינו נובע מבחירת הרוב. הם לאו דווקא אנשי הציבור במובן של "נבחרי הציבור", הם אנשי איכות מצד עצמם. אנשי איכות, שעומדים בקריטריונים מאוד מחמירים, של מוסר, של יושר, של יראת אלוקים.
הציבור צריך דמויות שהוא לא בחר אותם, אלא שהוא יונק מהם, שהוא מושפע מהם, שהוא מתייעץ איתם, דומיות על. ודאי שיש גם מוסדות שילטוניים ויש גם מקום לדעה של הציבור. אבל טוב לו לציבור, שאל מול הרוב, אל מול המסה ןהכמות ידע להקשיב ולהתוות את דרכו על פי אותם אנשי איכות עליונים, אנשי רוח, אנשי קודש.
הדינים, חשוב מאוד שהם היו אנשים משוחררים אנשים חופשים חירותיים. אנשים שאינם כפופים לדעת הציבור, להמון, לנורמות ציבוריות. הם צריכים לעצב את הנורמות הם צריכים להוביל, הם צריכים להגדיר מחדש לעצמם בראש ובראשונה את חירותם הפנימית. חירותם של יחידי עולם מבטיחה את העלייה המתמדת, את הרוממות והמלאות של חיי הציבור הרחבים והשוטפים.
שבת שלום ובשורות טובות