אל תקרי חרות אלא חירות, שכל העוסק בתורה הוא זה שבן חורין, "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". ערכה העליון של התורה הוא ערך החירות. הדגל שעם ישראל מרים והרים ביציאת מצרים הוא דגל החירות. חירות משעבודים, חירות מהסתתרות מאחורי אנשים אחרים. יש יצר לא קטן אצל האדם להסיר מעליו אחריות. ולהטיל אחריות, אשמה, כושר החלטה, על גורמים אחרים. התורה נלחמת נגד הסתתרות של העבד מאחורי האדון, "ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם". עקרון הבחירה החופשית, כותב הרמב"ם בהלכות תשובה, הוא עמוד התורה, העקרון האומר שהאחריות לחייו של האדם מוטלת על עצמו, ורק על עצמו. ואם יש קושיות על הבחירה, ואם יש ספקות בבחירה, נדרשת עוד יותר ועוד יותר העמקה. עוד יותר ועוד יותר לקיחת אחריות.
פרשת משפטים כולה, היא פרשה של לקיחת אחריות. לקיחת אחריות במישור החברתי, במישור הכספי, במישור הזוגי, בכל המישורים. עשית נזק- תשלם, תמנע נזקים, עשית טעות- תישא בתוצאות, קח אחריות. אל תאמר גורל עליון, אל תאמר במקרה, אל תאמר לא אשמתי. קח אחריות.
"אלה המשפטים אשר תשים לפניהם", המשך ישיר של מעמד הר סיני, המשך ישיר של קול השופר, שנקרא במעמד הר סיני יובל. קולו של היובל, קולה של שנת הדרור, קולה של שנת החירות, נשמע לאוזני עם ישראל העומדים לרגלי ההר. "במשוך היובל המה יעלו בהר". קולה של החירות הוא קולה של התורה, הוא קולו של עם ישראל. ומחירות גמורה, רק מחירות גמורה, יאמר עם ישראל בסוף פרשת משפטים- "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע". את המשפט הכל- כך מדהים הזה משאירה התורה לסוף פרשת משפטים. כאן בעצם מתבטאת עוצמת החירות של העם.
"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" המפגש עם התורה מחנך את האדם, שהאמת נמצאת בקרבו פנימה, שהנשמה שנמצאת בכל אחד ואחד מאיתנו מחייבת אותנו לתשומת לב, לערנות, לגבורה, ולהרבה הרבה אחריות.
מתוך הבחירה החופשית ומתוך האחריות גם יבנה המקדש. ובשבת הבאה, פרשת תרומה, נקרא על נדבת הלב, ועל הרמת התרומה הבחירית, החופשית, מלאת האהבה, שהיא- היא שבונה את המשכן, היא שבונה את המקדש. "תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים".
בחג החירות של חג הפסח נטעם טעמה של חירות, אבל כהכנה לחירות הזאת מחכה לנו חג הפורים שכולו חירות של קבלת תורה מרצון.
חודש אדר שמח.