מלבד הקריאה בפרשת השבוע - פרשת משפטים, נפטיר השבת גם בפרשת שקלים, שהרי ראש חודש אדר יחול בימים ראשון ושני. חודש אדר מתאפיין בשמחה המלווה אותו לאורך כולו ולא רק בימי הפורים, עד שחז"ל אומרים ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה". אבל אל לנו לחשוב שזהו חודש של קלות ראש חס וחלילה, אלא שמחה של מצווה הבאה לקראת סופו של חורף והתכנסות פנימית, והתכוננות לאביב ולחודש הגאולה שיבוא מיד אחריו.
ה"שפת אמת" מסביר שחודש אדר מקביל לחודש אלול, ששניהם חודשים של תשובה, אלא שאלול בבחינת תשובה מיראה ולעומתו אדר בבחינת תשובה מאהבה. ומהו המוטיב המרכזי של התשובה שמאהבה? הווי אומר השמחה. ומה מעורר את השמחה ומעמיק אותה? הווי אומר השקלים, חצאי השקלים הנאספים מכל אחד בעם ישראל ומובאים לבית המקדש, שמהם מקריבים את כל קרבנות הציבור במהלך השנה, אותם חצאי שקלים של כל אדם מישראל שהוא בבחינת "חצי" ורק ביחד ובהתבטלות כלפי כלל ישראל הוא מקבל את שלמותו. ולהבאת אותם השקלים יש לעורר את תכונת הנדיבות, שהרי לא את הכסף עצמו רוצה ה' יתברך מאיתנו אלא העיקר הוא הלב, הרצון הפנימי של כל אחד להיות ולחיות מתוכו בשמחה ובנאמנות את דבר ה', ורק אותו. לא הכמות כאן היא ש"עושה את זה", אלא נדיבות הלב וההתעוררות של אותה נקודה פנימית הקיימת ושייכת לכל אחד מישראל, בין אם הוא יודע אותה ובין אם הוא כלל לא מודע אליה, ועל כן ניתן כאן לצוות על נדיבות, אע"פ שבפשטות עצם הציווי סותר את המטרה, אבל לא כן הוא, כי הציווי מעיד כאלף עדים על כך שזו תכונה כלל ישראלית שורשית.
וגם היום שלצערנו אין את בית המקדש, חז"ל בחוכמתם ציוו לנו אם לא להביא את אותם שקלים, לקרוא את פרשת שקלים. כי כאמור, הכוח המביא להתקבלות של הקורבנות הוא נדיבות הלב של ישראל. ואפשר שדווקא בדורות שלנו היא יותר מתבלטת, כי את מה שפעם יכול היה לעשות אדם נחת רוח לבוראו בהבאת קורבן מממונו, כיום ניתן רק להשתוקק לזה, אבל דווקא להשתוקק בכל נפשו, ובמקום הבאת הממון באה מוכנות להקרבת עצם הנפש.
לעומת התרבות הכללית הסוברת שהלקיחה הגסה וההתמלאות תהיה מקור לשמחה, התורה מלמדת שהנתינה וההתנדבות היא המקור לשמחה האמיתית, היא שורש הגאולה מכל מיצר לנפש, ומוציאה את האדם מכל "כלא" של מידות רעות ומעשים מקולקלים חס וחלילה, וכל זה רמוז במשפט הפותח את מסכת שקלים במשנה האומרת ש"באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאיים".
שבת שלום, חודש טוב, חזק ואמץ.