בתחילת הפרשה ישנן כמה מצוות שמשלימות את המבנה של המשכן והתפקוד השוטף שלו. אחת המצוות היא בניית הכיור שנועד לטהרת הידיים והרגליים של הכהנים, בהמשך מצווה מיוחדת על הכנת הקטורת, איך מכינים את הקטורת, לוקחים אותה, לוקחים את הסימנים, צריך לשחוק אותם היטב, צריך להוסיף מלח, סדר מיוחד של הכנת הקטורת.
הקטורת, אומרת הגמרא מסכת שבת, ניתנה למשה רבנו על ידי מלאך המוות. משה עולה לשמים וכשהוא מתווכח עם המלאכים מדוע ולמה זכאי דווקא אדם קרוץ חומר לקבל את התורה, הוא מצליח לשכנע אותם וכל מלאך נותן לו מתנה ומלאך המוות מוסר למשה את סוד הקטורת.
אדם קרוץ חומר יש לו יתרון על המלאך ביכולת לחבר, ביכולת לקשר. לקשר בין הנשמה לגוף, בין השמים לארץ, לקשר בין השכל לרצון ולמעשה. תפקידו של אדם, מהותו של אדם- היכולת לחבר לאחד ולקשר.
"קטורת"- גם מלשון עשן, אבל גם מלשון קשר. בארמית קיטרא- קשר. קטורת- היכולת לקשר. המפעל האנושי המיוחד- לקחת את כל הסימנים, את המרכיבים השונים של החיים, את כוחות הנפש השונים ולהצליח לערבב אותם ולחבר אותם למערכת אחת, לזכך אותם ממה שטעון זיכוך ולאט לאט בחכמה גדולה לחבר כוחות שונים לעבודת ד', עבודת ד' היותר פנימית. כשלומדים לקשר דברים, בהתחלה מקשרים נושאים שונים בחיים, אבל אחר כך מצליחים לקשר בתודעה אירועים שאנחנו פוגשים, לראות איפה כולם קשורים לרצון ד' בעולם, מצליחים לאט- לאט להסתכל על ההיסטוריה במבט של קטורת, מבט שמקשר עניינים שונים, עניינים שמצטרפים לרצון ד', למלכות ד'. עד כדי כך, שאפילו את סוגיית המוות אפשר גם אותה לחבר ולקשר, להצליח לראות אפילו במוות חלק מסוגיית החיים. "ותשחק ליום אחרון". צדיק עליון גם את חזיון המוות הוא פותר על ידי זה שהוא מחבר, הוא מחבר את זה לחלק מתמונה שלמה גדולה ורחבה.
סוד הקטורת הוא סוד ההתגברות על מלאך המוות. ההתגברות על מלאך המוות היא היכולת לפענח גם מה תפקיד המוות בעולם, איך גם הוא חלק מסוגיית החיים.
סוגיה מאוד מורכבת היא סוגיית הקטורת. אחד עשר סממנים היו בה. עשר זה מספר קלאסי, אחד עשר זהו מספר לא כל כך אופייני במקורות. אחד עשר מבטא משהו שקשה לסדר אותו. עשרה מסודרים כמערכה ברורה, האחד עשרה כאילו יצא מהסדר, יצא מהמכלול, הוא האחד שמחוץ לעשר. יש נושאים שקשה לנו להכיל אותם, הם לא מתחברים אצלנו, הם כמו הדבר האחד עשרה הזה שהוא מחוץ לתחום, מחוץ למערכה, נושאים קשים שלא מתיישבים.
סודה של הקטורת, סודה של עבודה חשאית, של תודעה פנימית להצליח לחבר גם את הסימן האחד עשרה, גם את החלבנה, שריחה רע, גם את הרשעים, גם את הבעיות, גם את מלאך המוות. להשקיף השקפת עולם מאד עליונה, מאד רחבה.
בעבודת הקטורת הזאת שאיתה הכהן הגדול נכנס ביום הכיפורים אפשר גם לכפר, אפשר גם ליישב, וכל פעם שאנחנו נמצאים בסתירות אנחנו הולכים אל הקטורת.
במוצאי שבת כשאנחנו עוברים מעבר חד משבת לימות החול, מנשמה יתרה לגוף, אנחנו נזקקים לריח, ריח שהנשמה נהנית ממנו, ובפורים בעז"ה אנחנו נצטרך להתבשם. הבישום לקוח גם הוא מעולם הקטורת, מעולם הריח, מהיכולת להסתכל על ההיסטוריה ועל מהלכי הקב"ה בעולם במבט של "הדסה היא אסתר". במבט של קטורת. בעז"ה ככל שנדבק במידת הקטורת כך נזכה לקשר גם את חיינו המעשיים, האישיים וגם את ההיסטוריה כולה ולראות יותר את מלכות ד' כפי שהיא מתגלה בארץ.
שבת שלום.