אנחנו נמצאים ערב פרשת כי תשא, אחת הפרשיות הארוכות בתורה. הפרשה פותחת בהשלמה לנושאי המשכן והמקדש. בין השאר מופיע גם הציווי המיוחד על בניית הכיור. הכיור משמש לטהרה- "|ורחצו אהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אוהל מועד". אמנם חשוב מאד להקפיד על טהרה, אך במקדש כולם כבר קדושים וטהורים?! מדוע על הכהנים לשוב ולהטהר?
מעניין שדווקא במקדש יש חשיבות גבוהה לטהרה. גם שלמה המלך בבית המקדש הראשון, מרחיב מאד את נושא הכיורים, הוא בונה עשרה כיורים על גלגלים שיכולים לנסוע בכל המתחם. הוא בונה גם את ה"ים של שלמה", מיכל מים ענק מנחושת. כל מי שבא לעזרה לא יכל להתבלבל, נושא הטהרה עמד ככותרת, כמרכז, דווקא בבית המקדש.
בית המקדש לא היה מקום סטרילי. בית המקדש הוא בית חיינו. מקום בו הופיעו כל החיים - בקודש. בבית המקדש הייתה אומנות, והייתה מוזיקה. בבית המקדש הייתה גם עבודת קורבנות, שכללה בשר ודם. בבית המקדש היו ריחות, הייתה הרגשה חברתית, באו המון אנשים מכל קצוות הארץ. בית המקדש היה מקום חיים שלם, שוקק, שכלל בתוכו את כל רבדי חיי העם.
כאשר רוצים שהקודש יכלול את כל החיים ויופיע בכל גווני הנפש האנושית צריך טהרה. טהרה הינה יצירת התנאים להופעת הקודש במרחבי החיים. לכן כותב הרב קוק באורות שדווקא במחנה ישראל, דווקא בצבא, מקפידים יותר על טהרה. אדם שאיננו טהור, אומרת התורה בפרשת כי תצא, צריך לצאת מחוץ למחנה, "ולא יבוא אל תוך המחנה והיה מחניך קדוש, כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחניך".
דווקא כשרוצים שהקודש יופיע במרחבי החיים, ולא רק בפינה צרה, באיזו בועה סטרילית ומנותקת, דווקא כשרוצים שהקודש יתרחב ויתגלה בצדדים שונים של חיינו, צריך הרבה הרבה טהרה. משום שהגדרת הטהרה היא יצירת הכלים, הכלים שדרכם ובהם יוכלו להופיע חיי קודש מלאים.
שבת שלום.