ושמא אדרבא, להיפך, כשאין אמונה, נשאר המוסר המצפן היחידי בחיי האדם, והוא דווקא מתחזק, ולהיפך, אמונה בכוח עליון פוטרת את האדם מאחריות מוסרית?
ואולי אין שום קשר או יחס ואלו הם שני מישורים שונים שאין להם מגע זה בזה: ישנם בכל מקום מאמינים ולעומתם כופרים, וישנם בכל מקום אנשים טובים וישרים ולעומתם נבלים ורמאים.
הרבה יש לדון בשאלה זו, והיא חשובה ומעשיקה לב כל הוגה.
ננסה להעלות אי אלו קוים לברור שאלה זו.
הרב קוק זצ"ל קובע: "אדם אובד הוא הכופר, חייו אינם חיים. כיוון שאין אידיאל במציאות הכללית, לפי מעמדו הנפשי, שוב אין אפשרות לזיק של אידיאליות פנימית... וחיים בלא אידיאל מושרש בעיקרם הרי הם גרועים מחיי בהמה" (מידות ראיה, אמונה).
במילים פשוטות: רק כשישי אמונה באלוקים, בורא העולם ומקור כל הטוב והישר, יש אחיזה לשאיפות טובות ורצון להיטיב עם הכל. כאשר אין וודאות שביסוד כל המציאות יש אידיאל פנימי, תכנית העלאה ותיקון, החיים הופכים חשוכים ומיותרים ויקנות משתלטת על הנפש. כאן קורה תהליך נוסף: הנשמה הלא קיימת גם באדם כזה, היא איננה פוסקת מלהתגעגע לטוב ולשלמות, ומשאלו נכזבים, מתביישת הנפש ממצבה, מהעירום הרוחני וחוסר המילוי הראוי להם לחיים.
מצד זה, שמייסר את האדם, גורם להתגברות של הצדדים הבהמיים שבנפש, במטרה לטשטש, לפחות בינתיים, את העלבון שהנפש מרגישה בחיים שכאלה. מובן שלא יעלה ביד האדם להגיע לתחושת מילוי אמיתי, שהרי הנפש לא תימלא ממה שהוא פחות מערכה, אולם, לפי שעה, בסערת היצרים, מול האורות המרצדים והמתחלפים, בתוחך הרעש והעשן, לא ישמע קולה העדין, התובע, המשתוקק ומתגעגע אל מה שבעצמה אינה יודעת להגדירו.
כך מתגברות הגופניות והבהמיות יותר ויותר ככל שהכפירה נמשכת, ואנו עדים לנפילה מוסרית ואבדן ערכים.
אמנם יש בכך גם צד מעודד, שכן אנו, העוקבים בדאגה אחרי ההדרדרות באמות המידה המוסריות הנוהגות בחיי היחידים והחברה, והמשתאים איכה עלתה לו לגוי קדוש, צדיק וישר, ככה, לא נתחלחל עד חולשת הדעת. אדרבה, אות וסימן היא הדרדרות זו על גודל הנשמה ותביעותיה הנוראות, שאותן צריכה הכפירה להשתיק בעוצמות הזדהמות וסיאוב כאלו.
כמה גדול וחיוני תפקידם של אנשי האמונה בדור כזה, למלא את החיים כולם בוודאות אמונתם. והאמונה תוסיף אור וחיים, והאמונה תרפא שברים, ותקומם דור מנפילתו.
ואם יקום וישאל השואל: הלא עינינו רואות רבים שאינם מאמינים כלל, ואעפ"כ מידות נפלאות להם, מוסריות ורצון להיטיב, ומנגד, רבים שרוממות אמונה בפיהם אך רחוקים מישרות ומידות מתוקנות, דע והשב: האמת האלוקית היא הנותנת אור וחיים לכל חי, אותם המזכירים שווא בפיהם, ודאי ילך וישפיע אורו גם על אורחות חייהם. ואותם שאינם מזכירים שמו, אך מידות טובות ומוסר להם, אם אכן הללו אמיתיים הם ואינם מסווה של מוסר התנהגותי מזוייף, הרי אמונת אלוקים היא, המוסתר בכיסויים מעלימים, ואף אם עדיין אין גלוי לכל מקורם האלוקי שהם נובעים ממנו, הרי יעוררו הם את כוחו, ואור אלוקים יופיע מהרה על ישרי לב.