מי גדול יותר, למי מופנית הערכה גדולה יותר מהמכירים אותו? לאדם שנולד למשפחה של צדיקים ותמימים, גדל בחינוך מעולה, ולו עצמו מידות מתוקנות ונפלאות, ואכן הוא הולך בדרך טובים ומתעלה, או שמא דווקא זה שנולד למשפחה ממוצעת, וחייו כולם מלחמה והתמודדות עם הסביבה וגם עם טבעו המושך לאו דווקא כלפי מעלה, ועם זאת הריהו מתמודד ומגיע להישגים נאים.
ודאי שהשני מוערך יותר. את הראשון תופסים כדבר מובן מאליו גדלותו אינה שלו, כביכול. לא הוא פיתח ויצר אלא הכל מן המוכן. ולעומתו השני שלא קיבל אלא יצר, הרי מדרגותיו משלו הן.
אולם ישנו גם צד אחר, שאין שמים אליו לב. זהו הצד של הגדלות העצמית. לא ההתאמצות הבחירית וגודל העמל, כי אם גודל הנפש. נכון הוא להעריך ולהוקיר את העמל ומאמץ העליה אל הגודל, הוקרה זו מעודדת את האדם בקשיי קניית מעלותיו. אולם אין לשכוח את המעלה העצמית של הנפש שנתברך בה האדם הגדול. ידיעה זו בונה את הוקרת הגדלות עצמה.
הולדת משה רבנו מתוארת בתורה בתיאור מיוחד. "וילך איש מבית לוי, ויקח את בת לוי, ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים" כמו מצלמה המתמקדת בפרט אחד מסוים המעניין את המצלם, ומטשטשת במכוון את חדות הרקע שסביבו, התורה ממקדת את מבטנו בכל הכח את הילד הנולד, אשר הוכר מיד והוגדר: טוב הוא.
לעת עתה אין מספרים על האב, שרשיו, מעשיו, גדולתו הנוראה ויחוסו, אין מתעכבים על האם, לא שמה ולא בית אביה ותולדתו. שום תיאור שיסביר היאך ומנין צמח גידול מפואר שכזה. ותרא אותו כי טוב. נפש גדולה מעל לכל בני הדור והדורות. כך הוא. כך נהיה. בריאה א-לקית נשגבה מתהליכים רגילים ומוסברים.
עוד תשוב התורה ותייחס את משה רבנו למשפחתו הרמה ולבית אבותיו הקדושים, עוד נתבונן ונדע את השלימות אשר קנה במשך שמונים שנות התגדלותו, אולם הפגישה הראשונה עם דמותו הפלאית היא כאן- ותרא אותו כי טוב הוא. מיצרתו, משחר הופעתו בעולם ברור היה שאין זה נער רגיל. הוא הוכן בסגולה עליונה בטבע.
אדרבה. אדם אשר נולד עם תכונות לוקות בחסר, וגדל בחינוך למידות רעות, והתאמץ להשתחרר ולהתעלות למדרגה גבוהה, סבור הוא, וסבורים הבריות, שבעמלו בלבד קנה את כל הטוב, אך אם נעמיק ונשאל כיצד פרץ את מחסום התכונות והחינוך הרעים והתהפך לטוב, נאלץ להגיע לתשובה שבמקום נסתר ובלתי נראה, כמטען גנטי חבוי, קיבל מאבות אבותיו גרעין טוב שהוא רק חשף וגילה. ולעומתו זה הצדיק בטבעו שגדל באוירה של טוב בלבד, והמשיך והתעלה עוד למעלה ממה שניחן בו ושקיבל מאבותיו, הרי זוהי באמת שלמות שקנה ויצר בעצמו. (עיין עין אי'ה ברכות א' 58).
בבואנו לגדל תלמיד, חניך או בן, ודאי עלינו לעודד ולהמריץ את העמל ומאמץ ההתקדמות, אך בבואנו לבחור לנו דמות מורמה מעם, כדי לדבוק בו ולקבל מהשראתו. בוודאי נתור אחרי האדם הגדול מטבעו. זה שהחסד והטוב באים אצלו מאליהם, מנפשו הגדולה והמאירה.