כשעם ישראל יוצא ממצרים חשוב להבהיר ולהחדיר- איננו יוצאים בגלל שנתנה לנו רשות, אנחנו עצמאיים. לא פרעה מוציא אותנו. יציאתנו איננה תוצאה של שילוחנו על ידי פרעה. יציאתנו היא יוזמה ופעולה עצמית שלנו. כבר בתחילת הפרשה אנחנו מיד שומעים את הצליל המיוחד: "בא אל פרעה". אנחנו היוזמים, המובילים והמנתבים את המהלך.
השחרור מהתלות במצרים קורם עור וגידים בשאילת הכסף והזהב, ובתגובתו של משה לפרעה "כן דיברת, לא אוסיף עוד ראות פניך". וכן- "ויצא מעם פרעה בחרי אף". איננו עוד מבקשים אישור. שוב לא נפנה לקבלת אישור יציאה. אנחנו פועלים מעצמנו.
הנס של שבת הגדול מעצים את המהלך הנפשי שבתוככי ישראל. "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל". שחיטת אלוקי מצרים, בפרהסיה, לעיני כל. השעבוד ליראת האדונים המצרים הולך ונמוג, הקליפה של טומאת מצרים הולכת ומוסרת, והגרעין הפנימי של סגולת ישראל עומד הכן להתגלות.
גאולת ישראל איננה רק תוצאה של אישורים ואירועים חיצוניים. משהו אמיתי- עצמי מתרחש כאן, יסוד חדש הולך ונרקם ונולד. מתוך כך אנו נפגשים עם המצוות המיוחדות שמצטווים ישראל בפרשתנו. מתוך "החודש הזה לכם"- פריצת החידוש לתוך הטב הרדום והקבוע, מנין חדש של הימים, סדר חדש של אופי החיים, מתוכו- מצטווים אנו ב"פסח מצרים" ו"פסח דורות". קרבן הפסח ואכילת המצה, שמחדירים לתודעתנו את החירותיות והיותנו כולנו- לד', "פסח הוא לד' ".
קדושת הבכורה המתגלה במצוות "קדש לי כל בכור" מפגישה אותנו עם הסגולה המיוחדת החבויה בתוכנו. ישנו גרעין חדש בחיים. "בני בכורי ישראל" כנגד בכור מצרים. זוהי נקודת חיים אחרת, חיה ומתקדשת לעומת זו הנובלת ומתאפסת.
התבררות זו כוללת בתוכה את מרכזיותה של ארץ ישראל: "והיה כי יביאך ד' אלוקיך אל ארץ הכנעני...". חלק מהייחודיות של החיים הנולדים היא המקום המיוחד להם. איננו רק "נפטרים" ממצרים. אנו מתוודעים ליסוד חיובי, של עם חי בארץ חיה.
ושיאה של אותה ייחודיות מתגלה עד לחדירה הפרטית לכל אדם ואדם במצות התפילין: "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עינך, כי בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים". התפילין הם סמל החירות. כעבדים המשתחררים עם עטרותיהם בראשיהם, כן אנחנו מתעטרים במלכות שמים, והיא משחררת אותנו מכבלי מלכות הזמן (ע"פ שיחות הרצי"ה). יציאת מצרים היא שם המסתיר את ההתרחשות העמוקה שמתחוללת כאן. איננו רק יוצאים ממצרים. אנחנו נולדים. משהו חיובי פנימי בוקע ופועל, וקליפת מצרים מופיעה מאליה. וכימי צאתנו ממצרים, כך גם אנו: "אחרי המגרעות הרבות, שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל ובא"י בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שאנו נולדים מחדש... הננו קרואים לעולם חדש מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה שמתעלה בתבונה על כל התקופות גדולות הערך שקדמו לה" (אורות עמ' עז').
"הגאולה העיקרית איננה רק זו שמפטרת את ישראל מהגלות, אלא היא גילוי אור חדש...אור משותף נורא ונפלא כזה, אשר כל הנמצא הויה מכבר איננו כל בערך נשגבות האור ההוא..." (מי מרום, ו', כט').
ובפרשה הבאה נזדקק גם להתנגדותו של פרעה, ונצא בניגוד לרצונו, מתוך חירותנו ופעולתנו העצמאית, "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" (מי מרום, שם).