למציאות של עבדות נוראה וממושכת כמו זו שעברה על עם ישראל במצרים היו בוודאי תוצאות לא פשוטות, בטח ובטח שזה היווה אתגר לא קטן להפוך עם שכזה לעם שמאמין בכוחות העצומים הגנוזים בו, וביכולת שלו לבטא אותם ולמלא את תפקידו על במת ההיסטוריה, כעם סגולה המורה את הדרך העולה בית ה' לאנושות כולה. המרחק בין המצב הנתון של העם לבין מה שמעותד לו נראה כאינסופי.
קודם למכת בכורות מצווה ה' את משה לבקש מהעם "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב". מדוע? האם ולמה יש בהם צורך? עונה רש"י "שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם". אבל על כך גופא יש לשאול, מה הצורך בעושר הגדול הזה לעם כל כך "רוחני" ומורם מעל החומרנות הגסה?
מסביר הרב (בספר עין איה על מסכת ברכות, פרק ה') שאמנם נכון, בעושר כשלעצמו אין כל צורך, והוא מכביד ועלול לדרדר את האדם הפרטי והאומה למקומות ומצבים מאוד מסובכים ומביכים. אלא שבמחשבה האלוקית טמונה עצה עמוקה, איך להביא את העם בתהליך נכון ואמיתי להכרה בערכו ותפקידו, ומתוך כך להגשמתו בפועל.
כאמור, השעבוד גרר עימו תופעות לוואי חמורות, שאחת מהקשות שבהן היא איבוד היכולת "להרים את הראש" מעל השפל היומיומי של יצר ההישרדות החייתי ביותר, ההסתפקות במועט ביותר על מנת לראות השמש הזורחת גם מחר, ובעומק העניין יצירה של אופי המאבד את התשוקה ללכת ולהתעלות ויצירה של אופי "דומם" השואף להגיע למצב של מנוחה וחוסר השתדלות להתרומם. איך יוצרים תשוקה שכזו? איך גואלים חברה שלמה הטבועה במצב העגום הזה?!
הקב"ה "לא מתבייש" וכשיש צורך נוקט גם באמצעים נמוכים מאוד שלכאורה לא מכבדים את המטרה, אבל באמת הם בסיסיים וחיוניים על מנת להגיע אליה. באמת בצדדים החומריים של החיים לא ראוי לעסוק בלא גבול, אלא שהחכמה האלוקית נטעה באדם חשק גדול מעל ומעבר להוסיף בהם מעל ומעבר למה שבאמת נצרך, כשבעומק העניין מגמתה היא שמכאן הוא יבין שעניינו כאדם הוא להיות הולך ומוסיף מעלה אחר מעלה בקניינים האמיתיים והנצחיים להם באמת נועדו חייו. כדי שייקבע באופיו חוסר ההסתפקות במעלתו הרוחנית מוסרית אידיאלית הנוכחית, והיותו מנצל אותה כעוד שלב בסולם חייו המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, ללא הפסק וללא גבול, ניטעה בו תכונה זו אף בצדדים הנמוכים של החיים.
ואם זה נכון לאדם הפרטי, קל וחומר לעם! הקב"ה מבקש מעם סגולתו להיות הגורם הדומיננטי והראשי בהתקדמות הערכית של האנושות כולה, והתשוקה להתעלות אינסוף חייבת להיות טבועה באופיו בעומק היותר אפשרי. ועל כן, לא רק כלי כסף שימושיים עליו לשאול מהמצריים, אלא אף כלי זהב שהם ממש בגדר מותרות, במגמה לצאת מהעבדות השפלה של ההסתפקות בקוטן לעבר החרות הגמורה של המבט אל על, של השייכות הפנימית והחיונית לאוויר הפסגות האלוקי.
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן חנה והרב רפאל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.