מה יש במצוות קידוש החודש שהוא כ"כ חשוב, שראוי היה לכאורה לפתוח בה את התורה כולה, ושכל מערכת המצוות שבתורה מתחילה בה? מהו זמן? מה הכוונה לקבוע מתי חל ראש חודש ושאר הימים המקודשים לישראל שקבועים ע"פ תאריך? ובכלל, איך האדם יכול להשפיע על קדושה התלויה בזמן?

על מושג הזמן ניתן לומר בצורה כללית שהוא היכולת להבחין בתהליכים, בהתקדמות והתפתחות, או בבליה ומוות. לעומת כל שאר הנבראים, רק לאדם יש את היכולת לראות שהעולם הוא דינאמי וכל הזמן קורים בו דברים, מתחדשות בו תופעות ושום דבר לא באמת עומד על מקומו.

גם באדם יש מדרגות. יש כאלו המבחינים רק בצד הטבעי של התהליכים, ב"סיבה ומסובב" שלהם, בבחינה הדטרמיניסטית הקבועה שלהם.  זהו עולם המדע לגווניו. שם נמצאת האליטה של המדע, החוקרת את סיבת התופעות ברמה הפיזית ביולוגית שלהם. ע"י טובי המוחות האנושיים יודע האדם איך לייעל את החיים שלו, לשפר את איכות החיים החומרית שלו בעולם, ובמילה אחת – לשרוד.
ויש כאלו שמבחינים, ומצווים להבחין, בנשמה של החיים עצמם. החיים לא מצומצמים אך ורק לשיקולים של כלכלה וביטחון, אלא הם מלאים במגמת הטוב האלוקי שמופיעה בהם במהלכים קצרים ואף בתהליכים ארוכים כאורך ההיסטוריה כולה ואף יותר מזה.  הבריאה כולה מביעה ומופיעה מגמות של קודש, של נצח המבקש להופיע במוגבל ובמצומצם. מהו הערך של החיים? מהו התוכן האלוקי שלהם? מה יש בהם חוץ ומעל החשבונות החומריים גרידא? לכל זה מכוונים החיים הישראליים, זו מגמתנו וזה המבט שמעניין אותנו על היש כולו.

ההבחנה הזו שלנו לא מסתפקת במבט "אקדמי" על התוכן האלוקי של החיים, אלא מלאה בשאיפה להיות שותפים למעשה ביציקת המשמעות האלוקית הזו לתוכם. כל תופעה, כל יצירה, כל נשימה, כל מעשה וכל מחשבה, כל גודל וכל קוטן, הם ההזדמנות שלנו לבטא את השותפות העמוקה הזו. לקדש את הזמן על פי דברינו הוא לחיות חיים מלאי משמעות, מלאי שאיפות של קודש, המבטאים בפועל, בהליכה מתמדת המתגברת על כל קושי, את ההתגשמות של ערכי הנצח בחומרי ובמוגבל. אנו מצווים על כך, ומשמע שאנו ראויים ומסוגלים לכך! האדם אכן יכול לקדש את הזמן!
עם מבט עקרוני שכזה יש הוא אמינא רצינית לפתוח את התורה, ובלעדיו אין מה לדבר על כל שאר מערכת המצוות, וע"כ זו  "מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל"!
 
ממשיכים להתפלל עד בוא גואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח שי בן רחל, עם כל שאר חולי ופצועי עמו ישראל.