משה מוליך את בני ישראל אחרי קריעת ים סוף במדבר והצימאון גובר. אחרי שלושה ימים של צמאון מגיעים בני ישראל אל מעין מים, אבל המים מרים. משה משליך עץ לתוך המים "וימתקו המים".
נחלקו התנאים במדרש איזה עץ משה השליך. האם השליך דווקא עץ מר לתוך המים או עץ שמבטא מתיקות. אולי מחלוקת התנאים באה לרמוז לנו על כך שכשאנחנו מאוד צמאים לדברי תורה, לדברים של תוכן. ולפעמים התורה היא קצת מרה. לפעמים קשה הלימוד ולא מובן. בכל אופן צריך להמשיך גם עם התורה קצת מרה. העקשנות, העמל והנחישות סופם שיביאו את המתיקות. אבל גם, חשוב וצריך לחפש דרכים להמתיק את התורה "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו". להמתיק על ידי לימוד בהיר, על יד לימוד ב"מה שליבו חפץ". להמתיק על ידי זיכוך המידות. כותב הרב קוק באורות התורה שהרבה פעמים זיכוך הטבע שלנו, תיקון הנפש שלנו תעזור לנו הרבה בכך שהתורה תהיה יותר מתוקה בפינו.
בחג טו' בשבט הזה אנחנו נפגשים עם העצים, עם אותו עץ חיים שמשול לתורה, עם הפירות המתוקים של ארץ ישראל. כי המפגש עם התורה, הערכים והארץ צריך להיות גם מפגש מתוק ערב ונעים. נעימותה של התורה, "דרכיה דרכי נועם". נעימותה של המצוות, מתיקותה של ארץ ישראל. כותב הרב קוק בסוף אורות, מצווה להתענג על זיו המתיקות של פירותיה הקודשים של ארצנו. כך טוב ונכון להשתדל שהמגע שלנו עם העולם הרוחני יהיה מגע שיש בו נועם, ערבות, שמחה ושייכות נפשית על ידי תודעה ותשומת לב. להמתיק את המים. ריבנו של עולם שולח את משה לקח איתו עץ ולהמתיק את מימי התורה לעם הצמא למים