במרכזה של פרשת השבוע שלנו, פרשת בשלח, עומדת המלכת ד'. "ד' ימלוך לעולם ועד", ישראל שעל הים מקבלים את מלכותו ברצון, "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה זה א-לי ענו ואמרו". חלק מקבלת המלכות היא ההבנה העמוקה שמלך אינו רק מנהיג היסטורי של עם, מנהיג לאומי בשעת מלחמה, אלא מלך אמיתי הוא גם דואג ושופט, מפרנס ואחראי על כל יחיד ויחיד, " אין לנו מלך אלא אתה".
בסוף פרשת בשלח עם ישראל מקבל את המזון המיוחד, את המן. מטרת המן היא להפנים את קבלת עול מלכות שמים שבמזון הפשוט, שביומיום הפשוט. כל יחיד ויחיד קם בבוקר אל מזונו והוא תלוי לחלוטין במלך הגדול שעתיד להוריד לו במשך הבוקר מן השמים את האוכל. לקבל עול מלכות שמים לא רק מן הפה ולחוץ ולא רק במחשבות, אלא ביצרים, בתאוות, בצרכים היום יומיים, באוכל, בשגרה. לקבל עול מלכות שמים בבוקר ובערב. כמו שאוכלים כל יום בבוקר ובערב, צריך לקבל עול מלכות שמים בבוקר ובערב. צריך שזה יחדור לחיים, שזה ישפיע על הביטחון בד', על העין הצופייה אל רצון ד'. ולכן, אומרת הגמרא, רק מי שזכה לאכול את המן זכה גם לעמוד לרגלי הר סיני.
בפרשת בשלח גם מופיע שאהרון מצווה לקחת מלוא העומר מן ולשים אותו ליד ארון הברית, בקודש הקודשים. כדי לקבל את התורה באמת צריכים להפנים את קבלת עול מלכות שמים ברמת היחיד בעניינים שקשורים ליומיום, בעניינים שקשורים לפרנסה ולכלכלה, למזון, ולשמחה.
בשבת המן לא יורד, בשבת מתגלה מלכות אחרת, לא מלכות דרך המזון והפרנסה, אלא מלכות מסוג אחר. מזון אחר יש לנו, מזון רוחני, נשמה יתרה. כשם שהמלך מזין את עמו בלחם, כך גם הוא מזין את עמו ברוח. זאת חלק מקבלת עול מלכות שמים. "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג". ההכרה הגוברת במלכות שמים, מקוממת עלינו כוחות עמלקיים שדוגלים בחופש אנושי נטול מלכות. אנחנו נדרשים להרים ידיים למעלה באמונה ובביטחון. ולהעמיק עוד יותר את קבלת עול מלכות שמים, ורק כך מי שמפקפק בעוצמת המלכות , הולך ונחלש. קבלת עול מלכות שמים בפרנסה ובכלכלה, בצבא ובביטחון, בכל המישורים של החיים. רק כך אפשר להתקדם קדימה אל מעמד הר סיני.
שבת שלום וטו' בשבט שמח.