מהו התוכן של הסימן הזה? הרי באופן פשוט יש להניח שזה לא איזה "סוד כמוס" שרק הזקנים בעם ישראל יודעים, ורק הגואל ישתמש במילים אלו, איזו סיסמה סודית ומילים סתמיות שיכולות היו להתחלף בכל קוד אחר.

ננסה ללכת בנתיב אותו סלל בפנינו הרב חרל"פ בספר "מי מרום" (בחלק א' ע"מ קי"ז).
על מנת להינצל ולהתגבר על רשעה המשתלטת באכזריות ישנן שתי דרכים שהן אחת. או להכריז מלחמה גלויה, להתגבר על הרשע ולמגר אותו, או להתרפס בפניו, להתחנן שיעזוב ולא יציק. שתי דרכים הפוכות זו מזו, אלא שהצד השווה שבהן הוא זיהוי נקודת החולשה של הרשע וריכוז המאמץ לחדור דרכה ולהפוך את המציאות. בין אם זו חולשתו הפיזית שע"כ הוא הפסיד בקרב, ובין אם זו חולשתו הנפשית, ושע"כ הוא לא יכול היה לעמוד מול הסבל והצער של המדוכאים, והוא וויתר. מכל מקום, לא החלש התגבר כאן, אלא הגיבור העריץ נחשף בקלונו והתחלש.
לעומת אותן שתיים שהן אחת, יש דרך אחרת, דרך הפקודה והציווי. התוכן של דרך זו הוא לא החולשה של העריץ אלא חשיפת עוצמתו הפנימית של המצווה, לא זו המתבטאת דווקא בשרירים חזקים או כלי נשק רבים ומתוחכמים, אלא עוז עצמי, שכשעומדים מולו אי אפשר שלא להיסחף אחריו, לרצות ללכת אחריו ובדרכו, כזה שכשרק נפגשים בו רוצים להידמות לו במשהו, להיות נאמן לאמת הפנימית שלו שהיא זועקת בעוצמה ומוקרנת החוצה בכל מצב וסיטואציה.
מנהיג שכזה, שכל כוחו נובע מהנשמה הענקית שלו שעצם המפגש איתה מיד מהפך אותך לאדם אחר, וממילא כל מה שהוא מייצג ומורה בעצם חייו, באופן מיידי כובש באופן טוטאלי, זהו מנהיג אמיתי. כזה שפקוד יפקוד וכבר המציאות כולה תבקש "ליישר קו" עם הגודל שחי בקרבו ולא משאיר שום דבר להיות כמו שהוא היה עד כה. אלו לא מילים אלא חיים, כזה אדם שאינו אדם, ראוי להיות הגואל לישראל.


ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח, שי בן רחל, עם כל חולי ופצועי עמו ישראל.