מצרים מאז ומעולם הובלטו בסוסים, ובמקרא הדברים חוזרים ונשנים, עד כי המלך הוזהר שלא להרבות סוסים פן ישיב את העם מצרימה, ש"הסוסים באים משם" (רש"י, דברים י"ז, ט"ז). הסוס הוא ה"תוצר" המוצלח של הטבע - יפה תואר, חסון, מבנה גוף מרשים, מהיר ובעל עוצמה. השכלול והיופי החומריים מובלטים בו במיוחד. ומצרים רואים בו דגם. הוא התשקיף לעולמם הפנימי, מוצלחות ופיתוח של היכולות המגושמים, כמה שיותר גדול, כמה שיותר יפה, כמה שיותר מרשים. השקעת הכוחות במיצוי מקסימלי של ההתרשמות מעוצמות העולם הזה, כפי שהוא בצורתו המגושמת והשפלה - אלו חייה של מצרים. זהו "בית עבדים", שעבוד רוח האדם לקיום המוחשי, לכל תחושות החיים הגשמיות, המנמיכות את קומת האדם ונכנעות לנטיות החייתיות הברבריות שבו, "זרמת סוסים זרמתם". כולם מגוייסים למערכת, אין חופש, אין חלומות, אין תנועה, אין התעלות. "עבדי הזמן - עבדי עבדים הם. רק עבד ה' הוא לבדו חופשי" (ריה"ל). יציאת מצרים פורצת את החומה, קורעת את כבלי השעבוד, וקוראת דרור לכוחות הרוחניים והאציליים שבאדם. יש נפש, יש רוח, יש נשמה, יש צמאון, כיסופים, בקשה לחיים אמיתיים, לאלוקים חיים. ומצרים, משועבדים לסוסים. וההצלחה הדמיונית, המגבירה את תחושת החוזק והחשיבות של האדם, לפי התעיית הדמיון, טופחות על פניהם. האדם המצרי, החשוב והמוצלח, המלא בשגשוג החיים החומריים ומתהדר בהם, נופל ברשתם ולא מצליח להשתחרר. הסוסיות מורידה אותו מטה מטה, הוא לא עצמאי, לא שולט, לא בן-חורין, הסוס שוקע בים, והרוכב נגרר בעקבותיו. כל האישיות שבויה בידי הנטיות החומריות,] המושכות למטה.

ומידה כנגד מידה, זוכים ישראל לעורר כוחות רוחניים. הם פותחים שערים, קוראים דרור, לתנועות אדירות פנימיות, ממעמקיה של המציאות, להתגלות ולהופיע. מגמות נסתרות, חכמה עליונה, הולכים ומציצים לתוך עולמנו, דרך בקיעת האטימות המצרית, דרך גאולת ישראל. "וזהו - לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי (שה"ש, א', ט'), רוצה לומר - כמו בסוסי פרעה שהיה היפך מנהגו של עולם שהרוכב מנהיג לסוס, ובפרעה וחילו הסוס הנהיג את רכבו כמו שארו רז"ל, כן דימיתיך ומשלתיך רעייתי על זה האופן ממש, שאף שאני "רוכב-בערבות", עם כל זה כביכול את מנהיגה אותי ע"י מעשייך, שעניין התחברותי כביכול להעולמות הוא רק כפי עניין התעוררות מעשייך לאן נוטים..." (נפש החיים, א', ט').
כנגד הפסיביות של האדם, הנמשך אחר העולם החומרי והשפעותיו - מתגלה בישראל הקטיביות הגדולה - האדם פועל ומעורר, מגלה ובורא. "ההתגלות על דבר גודל ערכו של האדם, על השפעתו הגדולה... על כל היש, זאת היא חטיבה מיוחדת לישראל. רחוק רחוק מאוד הוא העולם כולו מהכרה זו. הכל חושבים שהאדם ביחס למציאות הוא רק פסיבי, מושפע ולא משפיע, אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמת" (אורות, קס"ט).

"עבדי הזמן - עבדי עבדים הם. רק עבד ה' הוא לבדו חופשי, על כן בבקש כל אנוש חלקו, חלקי ה' אמרה נפשי".