מלמד הרב חרל"פ זצ"ל, יש דברים שניתן לקנות בכסף, כלומר ניתן לתמחר אותם, ויש דברים אותם אי אפשר, וגם אסור וזו יהיה פספוס ענקי, לנסות ולהעריך אותם באיזשהו מחיר. יש דברים שאי אפשר לקנות, אלא רק לקבל במתנת חינם, כלומר, היחס הנכון אליהם הוא שהם לעולם לא יהיו פרי של סך כל המאמצים לזכות בהם, יש בהם משהו מעל יכולת התפיסה האנושית והמאמצים האנושיים להבין אותם ולהגדיר אותם. הניסיון האנושי הטבעי הוא לדעת כל דבר בצורה מוגדרת, מכאן ועד כאן, איך למה ומתי, להכניס למסגרת שמקילה על היכולת להתייחס למושג, לשים אותו בספקטרום ובמקום הנכון במרחב, אבל מאידך מאוד מצמצמת אותו, משאירה בעצם את הרוב מחוץ למסגרת, וממילא גם טועה בהבנתו של המושג או לפחות מבינה אותו בצורה מאוד חסרה.

את הדברים החשובים באמת, יהיה זה ממש חטא לנסות ולעשות להם את העוול הזה. אלו הם דברים שהם לא עוד איזה משהו בחיים, אלא מושגי יסוד, דברים שהם בהגדרת החיים, איתם או בלעדיהם זה לא שהחיים מלאים או חסרים בבחינה מסוימת, אלא שאלו כלל לא אותם החיים או בכלל אינם חיים. ולכן, לא לחינם כתב הרב[1] זצ"ל ש"ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל…". זו במינימום הראייה שמבקש משה לזכות לה, להבין ולחיות, וללמד את עם ישראל  שככה ורק ככה להתבונן על ארץ ישראל ולהתחבר אליה. הוא מבקש ללכת בדרכו של אברהם ולזכות למדרגתו, שהוא זכה לראיה שכזו והלך אל אותה "הארץ אשר אראך", ובוודאי שזה רק "למענכם".
 
את הדברים המהותיים ביותר יש לבקש ולראות במדרגת "מתנת חינם".
 
נקודה למחשבה. האם מתוך הדברים ניתן ללמוד משהו חדש לגבי "אהבת חינם" ו"שנאת חינם", בהקשר של ימי החורבן והבניין של המקדש שנחרב בגל שנאת חינם וייבנה במהרה מחמת אהבת חינם?
 
האם ניתן לדרוש בזכותם של ישראל שבזמנו התאוננו שהם זכרו את אותם דגים וקישואים שקבלו "חינם" במצרים?