ומהם הסדרים הנוגעים בזמן הגלות? זרעים- לא, מועד- כן, נשים- כן, נזיקין- כן, ונותרו קדשים וטהרות. היכן הסדר הרביעי? עונה רש"י: "קדשים" נוהג בזמן הגלות, כפי שנדרש בגמרא במסכת מנחות (ק"י): "ובכל יום מוגש מוקטר לשמי- אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן בבית המקדש". (גמרא, בבא מציעא, דף קי"ד ע"ב, ורש"י שם).
 
למדנו כאן חידוש עצום. סדר קדשים נוהג בזמן הגלות. מהי המשמעות של חידוש זה? הכח הרוחני של בית המקדש קיים גם בזמן הגלות. המדרגות הרוחניות של הקרבנות והכלים עומדות בעינן, הן פועלות ומשפיעות. גם כיום. קדושת המקדש לא נחרבה, וגם לא יכולה להחרב. אי אפשר להחריב קדושה. קדושה היא מציאות. עולם הרוח הוא מציאות ממשית, קיימת ויציבה. תלמידי- חכמים העוסקים בהלכות עבודה נקשרים ברוחם, איש איש לפי דרגתו ועניינו, אל התכנים הרוחניים שבמקדש.
 
מה נחרב, נחרב החיבור אל העולם הזה. העולם המוחשי הגלוי נשאר מנותק מקדושת המקדש, אין מקדש בפועל. החיים נותרו ריקים וחסרי הוד. מחיצה של ברזל נפסקה בין ישראל לאביהם שבשמיים. עולמנו האנושי, התודעתי והחושני, הושפל והונמך. אנחנו חושבים ומרגישים מאד מאד "קטן". האמת הבהירה נעלמת, וכלי ההגשה מגושמים וגסים. ועל כך אנחנו בוכים, מצטערים וכואבים, בלי סוף.

ולא נפסיק לבכות, על גלות השכינה, על הפער שבין העולמות, על הכוחות השפלים שעוד שולטים בעולם ובחיינו שלנו.

המקדש בפועל נחרב, אבל בכח המקדש עומד וקיים. בו לא יכלו הנוכרים לגעת, ואליו אנחנו קשורים כל העת.

מכאן נקודת המוצא לנחמה אמיתית. נחמה על חורבן המקדש איננה אמירה של: "טוב, החיים צריכים להמשך, צריך להסתדר גם בלי...". החיים אינם יכולים להמשך, ואי אפשר להסתדר בלי- המקדש איננו פרט שאפשר לחיים בלעדיו. חורבן המקדש הוא פגיעה ביסוד החיים. כל החיים שלנו נמוכים. אנחנו חיים חלקיקי חיים, אין לנו מושג מהם חיים.

הנחמה מבוססת על כך שהמקדש באמת לא נחרב. יש לנו תמיד נקודת מוצא שלא נפגעה כלל. היחס בין בכח לבפועל צריך להיות מובן ונכון: ה"בפועל" הוא המימוש, ההגשמה. זו הפעולה. אבל מה פועל?- הכח. יש כח, עצמה, מציאות של כח, והוא פועל. אם כן, המציאות שבכח היא מציאות היא מציאות גמורה, ממשית, חיה ותוססת, "כל דבר שעתיד להיות בפועל, יש לו מציאות גמורה בכח עוד לפני התגלותו בפועל, ומציאות ה"בכח" מציאות גמורה היא. ומפני זה מרגישים הצדיקים תמיד את העונג והשמחה וההשפעה הרוחנית שעתידים לבוא, כי מציאות העתיד שישנו בכח הוא אשר נותן להם כח וסיפוק לעמקי נשמותיהם הטהורות" (מעיני הישועה, לרב חרל"פ, עמ' פ"ז).
 
"ועל כן כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שעל ידי שהוא מרבה געגועיו אל העתיד המזהיר, הוא מצטייר היטב בדמיונו הטהור, וצופה בו בבהירות גדולה וזוכה להיות מושפע מכל המון ההשפעות שעתידות לבוא בעולם... וכל מי שמצייר לפניו קרבת הגאולה הרי הוא באמת קרוב אליה" (שם).
 
ואנחנו דורשים מאבינו שבשמיים בית- מקדש בארץ. מקדש על מקומו, עם כל חדריו וכליו, לחזות בכהנים בעבודתם ובלויים בשירם וזמרם, להתגלות רוח קדושה ונבואה, לסנהדרין ומלכות. ובטחוננו ונחמתנו יונקים מהמקדש שבכח, מהאוצרות המלאים משמעות ותוכן שמעול לא נלקחו ולעולם לא ילקחו מאיתנו. ואת אוצרות המקדש הללו נחדיר לתוכנו, למח ללב ולגוף- וכנגדן יבנה המקדש- במוחנו, בליבנו ובבניינו הממשי. בקרוב בימינו, בעזרת ד'.