בפרשתנו מסופר על מה שה' אומר למשה בעקבות (או במהלך) מעמד הר סיני, שהוא יקים לישראל במהלך הדורות נביאים, לא לשם הגדת עתידות וגילוי נסתרות, לא איזו עוצמה מאגית טראנסיסטית שמכוחה הנביא משפיע על ההמון, אלא הנביא הוא בעל תפקיד חינוכי ראשון במעלה ותפקידו ברור, "ְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ". אנו יודעים שהנבואה היא כישרון ישראלי מיוחד המצוי בישראל תמיד, ו"אם לא נביאים הם, בני נביאים הם", אלא שכבר דורות רבים הוא נשאר גולמי ולא יוצא אל הפועל, ואנו מתפללים ומקווים ליום בו תחזור הנבואה בפועל לישראל.

הרב (בספר אורות הקודש חלק ב' בפסקה "הרוח המוני והאצילי") מלמד, שקיים מתח עצום בין שני זרמים בעם, מתח שתחילתו אינה במרחקים סוציואקונומיים כאלו ואחרים, אלא מתח שלמען האמת נובע משוני באוצרות החיים, ולמעשה הוא הרבה יותר רחב ו"קוסמי" מאשר איזו בעיה חברתית בעם. יש את ה"אינטליגנציה", הצד המעולה והמחוכם, האליטה המצומצמת שיודעת לחקור, להעמיק דעה ושכל, שמבקשת לרדת לשורשי התופעות לברר ולהבין אותן, הצד המבריק והמתוחכם של החיים. ולעומתה יש את ה"המון", רוב החברה והעולם, זה שאם הוא לא קולקל מגורמים חיצונים ופנימיים, פשוט חי את החיים. לא חיים מלאי שאלות וחקירות, אלא חיים טבעיים לגמרי, שלעיני הראשונים הם חיים גסים ופשוטים, שלא נאמר מכוערים. וכאן נוצרת מתיחות, שהאינטליגנציה חיה בתחושה שההמון הוא סתם עול על החיים, מפריע לאצילות ולהתפתחות שלהם, אנשים החיים "סתם", וממילא הטוב ביותר הוא להיפרד מעליהם. אין היא מבחינה בשום יתרון של ההמון עליה.
 
אומר הרב שזו טעות. להמון שי יתרון עצום, ההמון חי! לעיתים, מרוב בירורים וחקירות, שאלות וניתוחים שכליים קרים, שוכחים ומאבדים את החיות, ונוצר עולם מפותח מאוד אבל קר! לעיתים מרוב בירורים וחקירות כבר מתרחקים מהחיים עצמם. השיטות המוסריות נחקרו עד תום, עד כדי שכשרואים עוולה מוסרית היא מאוד מובנת, אבל לא כואב בלב. אינטליגנט יקר, אולי אתה יודע המון, אבל האם אתה יודע להתפלל על זה? האם העוולה מציקה לך? ובמישור האמוני גם כן, ישנן שיטות אמוניות רבות ועמוקות, להמון הן בוודאי לא ברורות ומפורטות, אבל הוא חי אמונה, ליבו החם מלא בקשר עם אלוקיו, בלי שאלות ובפשטות, אבל פשטות מלאה שימחה ועוצמה. יש לה לאינטליגנציה הרבה מאוד מה להתפעל מההמון ולקחת ממנו קצת חום וחיים למעבדות השכל המצוננות היטב. ולהמון בוודאי יש מה להוקיר את האינטליגנציה, שהרי בשעת מצוק מבפנים או מבחוץ, כשהמציאות לעיתים מתהפכת ונוצרות שאלות וסיטואציות בהן יש להכריע מה נכון ומה לא, או כיצד יש להתמודד עם רוחות זרות ובכלל להבין שהן זרות ומסוכנות, זו מלאכה לגמרי לא המונית ולא מההמון תבוא הישועה.
 
הנביא, מצד אחד וכלפי חוץ נראה שהוא לגמרי מהאינטליגנציה, הוא מורם מעם וכישרונותיו לגמרי לא המוניים (יעויין היטב ברמב"ם הלכות יסודי התורה מפרק ז' ואילך ובמורה הנבוכים), ומאידך למי שיכול לראות את הלב פנימה ניכר שהוא חי בתוך ההמון, ליבו חם כשלהם ויותר, הוא מדבר איליו בשפתו ובמשליו. הנביא מאחד באישיותו את שני זרמי החיים האונטולוגיים האלו, ומתוך כך זוהי גם מטרת חייו ומטרת הנבואה בכלל, לעשות שלום, לא רק במרומיו, אלא גם עלינו, ואימרו אמן.