הן זו דרכו של היצר הרע: אינו מסתפק במקומו הראוי לו, להיות נציגו של הרע בגלוי ובמוצהר. לא די לו בזאת. יודע הוא שכך תהיה הצלחתו חלקית בלבד. על כן מוסיף הוא ומתחזה ליצר הטוב. ומכיון שגם הוא, כיריבו- היצר הטוב, יושב בחלל ליבו של האדם, לעתים אין האדם יודע קולו של מי הוא המדבר אליו. או אז כבירה המלחמה הרבה יותר וקשים מאד פצעיה.
 
אחת השיטות הערמומיות ביותר בין דרכי ההטעיה הללו, היא דרך הענוה המזויפת, הלא היא אותה תחושת פחיתות, שחש האדם פעמים רבות. שהוא איננו חשוב, שאינו ממלא שום ייעוד ותפקיד. שהוא אינו אלא יצור עלוב, חסר ערך וחשיבות. כך בעולם הזה, וקל וחומר בעולמות עליונים, קדושים ונצחיים, שם ודאי אין מכירים אותו ומעשיו אינם משפיעים או משנים שום דבר.
 
אומר היה הבעל שם טוב, כך מעיד תלמידו, ר' יעקב יוסף מפולנאה: "...שרוב ענוותנותו של האדם גורם שיתרחק מעבודת ד' יתברך, שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תורתו ותפילתו שפע אל כל העולמות... שאילו היה מאמין זה, כמה היה עובד ד' בשמחה וביראה..."
 
שפלותו זו שמרגיש האדם בקרבו שייכת היא למצב ההעלם והסתר הפנים השורר בעולם מעת שכבו מאורותיה של האומה ונסתלק זיוו של עולם- בית המקדש, ועבודת האלוקים העזיזה שעמו.
 
שוב אין האדם מישראל חווה בצורה העמוקה ביותר את השפעת יראתו ומעשיו, עתה עלול הוא ליפול לידיו של שטן החולשה והרפיון המתחזה להרהורי ענווה ושפלות רוח.
 
כדי להחלץ ממעגל קסמים ארור זה, של נפילה, שפלות וחטא המביא לשפלות נוספת, וחוזר חלילה, באים, אחר ימי ההעדר, ימים של אלול. ימים של דרישה לאדם לפשפש במעשיו. ועל כרחו מרימים הם את האדם משקיעת חדלון זו. שהרי, אם צריך לפשפש במעשים, לתקנן להיטיבם, הרי שמעשינו חשובים ופועלים בעולם. מתקנים למטה ועושים רושם למעלה. כל תנועה, כל דיבור ומחשבה לא הלכו לאיבוד, הם נצפים, נרשמים ונידונים, מפני שביכולתם לשנות את כל העולם: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (סנהדרין ל"ז).
 
וכך, מתוך מאמץ החרטה, התשובה והתיקון מוצא האדם את עצמו שוב על מסלול העשיה, הפעילות והשמחה, המביאות לתוספת התאמצות של עליה בסולם היראה והאהבה. וחוזר חלילה, המעגל מבורך.

כך תחוש הנפש כי רמה וגבהה, ואין בגובה זה כל פסול, אדרבה יש לאדם להרגיש את הסיפוק, הגאווה והעצמה, בהיותנו שייכים למגמה ענקית של דרכי ד': "ויגבה ליבו בדרכי ד'".
 
ופסוקו של חודש אלול, שצרוף אותיותיו המהוה שם הויה ברוך הוא, ניתן לנו לכוין בחתימת הברכה של מוסף ראש החודש, הוא: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ד' כאשר ציוונו" (דברים ו') תחושה של הכרת הגודל והזכות.
 
בדבר זה נפגשה תורתם של תלמידי הגר"א עם תורת תלמידי הבעל שם טוב: "דע מה למעלה ממך" (אבות ב', א'). פירשו שניהם כאחד: דע מה למעלה- ממך! בעולמות הקדושים ונשגבים ש"למעלה" נפעלים כל הדברים, לטוב ולהופכו ממך! ממעשיך, ממחשבותיך ומתפילותיך. (נפש החיים שער א' פ"ד תולדות יעקב יוסף, עקב).