"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך". השער הוא מקום הכניסה של האנשים לעיר בה נמצאים השופטים. השופטים לא מחכים להתרחשויות שיקרו בעיר, הם עומדים בשערי העיר, בכניסה, בכותרת. השופט אינו רק מגיב לאירועים, הוא לוקח אחריות על החברה, הוא מוביל- הוא מנהיג.
ספר שופטים בתנ"ך זה ספר של מנהיגים, לא רק של אנשים שהגיבו. שם בשער, בדלת הכניסה, מוגדרים עקרונות החיים, קווי היסוד, ערכי המשכן. אנחנו יודעים היום שיש שערי מטבע, שערי חליפין. יש שערי משפט. המדדים, הערכים שכל הזמן צריכים להתברר מחדש, צריכים לשער ולהעריך איפה החברה נמצאת, מה מעמדה אל מול עולם הערכים. לכן אומר הרמב"ם, שהדיין הוא המחנך, הוא המשער, המעריך והבודק, האחראי על החינוך. זאת הסיבה שמסכת אבות- המסכת החינוכית של הש"ס נמצאת בסדר נזיקין, הסדר שמופנה בעיקר לדיינים ולשופטים, כי המפעל העיקרי של השופטים הוא מפעל ההנהגה החינוכית. לכן גם בתנ"ך הזקנים יושבים בשער "נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ". הזקנים, מדריכי העם, מנהיגיו, הם נמצאים בדלתי הכניסה.
אנחנו אמנם בתחילתו של חודש אלול, אבל ריח החגים הבאים עלינו כבר מתקרב אלינו. ראש השנה, השער של השנה- הכותרת של השנה, הוא גם יום המשפט, יום הדין, יום ההערכות וההשערות, הבדיקות איפה אנחנו ואיפה הערכים, מה מצב הערכים, מהם הקריטריונים, מהם העקרונות. כך נאה לחברה לפתוח שנה, לפתוח עיר במנהיגות של משפט- במנהיגות של המלך המשפט.
פרשתנו עוסקת גם במלך- איך מלך צריך להראות. או בראש ובראשונה כפי שמופיע בפרשה, המלך הוא דמות חינוכית, הוא דמות מובילה. הוא לא מחפש את הכיסא שלו, דווקא כשהוא יושב על הכיסא אז הוא חייב, אומרת התורה, לאחוז בספר התורה שלא ימוש מידיו כדי שיראתו תהיה על פניו כל הזמן- המלך המשפט. "כי שם ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד", נאמר בתהילים, כל תפקיד הכסא של המלך הוא רק כדי להכיל את המשפט. בימים של הכנות לקראת המלך המשפט כל אחד ואחד מאיתנו מקים את השופט שבשער שלו, בשערי הלב שלו, בשערי העיניים והפה, בשערי האוזניים, בשערי החברה, היחיד, המשפחה והעם. וככל שהשערים יהיו מלאים בשופטי צדק, כך נזכה להיות ממלכה שמכריזה ואומרת- המלך המשפט.
חודש טוב, בשורות טובות, שבת שלום.