הפסוק אומר: "כי תבא אל הארץ אשר ה'  אלוקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים…", ומלמדים חז"ל ע"פ מה שמונח בפשט הפסוק שהמצווה למינוי מלך לא חלה אלא לאחר השלמת כיבוש הארץ והתעוררות העם לשים עליו מלך. אין המלך משמש אמצעי לכיבוש הארץ, אלא הוא הופעת מדרגה אידיאלית חדשה לאחר ביסוס הקומה הראשונה. התעוררות העם להמליך עליו מלך היא תנאי קריטי לכך משני טעמים. הראשון כי באופן פשוט ולא אמיתי אל לו לעם להרגיש שהמלך גוזל את עצמאותו בכפיה, והשני והעיקרי הוא כי באמת המלך הישראלי יונק את כל כוחו ומתוך כך מופיע את האופי הלאומי הישראלי במקוריותו, וזה בהחלט לא משהו שיקרה אם העם כלל לא רוצה בו.
 
הרש"ר מלמד שתפקידו של המלך הישראלי שונה מהותית מזה של רעהו מ"כל הגוים אשר סביבותי". הצד השווה שבהם הוא שהם חיים את האופי הלאומי בתמציתיות מופלאה באישיותם הפרטית, ואמונים על שמירתה והופעתה על הצד היותר מושלם בפועל. אבל צריך לברר מהי מגמתו של האורגן הלאומי, מה אופיו ושאיפותיו על במת ההיסטוריה? בזה ניכר ההבדל בין מלכנו למלכם. לעומת הגויים הרואים במציאות הממלכתית שלהם את הכלי היותר מוצלח להגשמת שאיפותיהם החומריות כלפי חוץ - השלטת תרבותם על הסובבים אותם וניצול משאבי הלאומים השכנים, ענינו של המלך הישראלי הוא להצליח את האומה ושאיפותיה האידיאליות רוחניות כלפי פנים - חיזוק האופי הלאומי שלהם בכל מערכות החיים ע"פ הנאמנות היותר שלמה לצורתה המקורית, הנחלת ערכי התורה וקיום מצוותיה בכל שדרות האומה, והכול בתוך הבית פנימה וכלל לא במגמה להשליט משהו זר על זרים. המלך הישראלי הוא ראש וראשון לצדיקות, לחסד, לאהבת ה', ואישיותו בעצמה מהווה מודל חי לכל אחד מצאן מרעיתו להליכה בדרך ה' מתוך ההזדהות היותר שלמה. וכמובן, הוא מכונן מערכות הדואגות להגן על כל מי שמבחוץ מבקש להחליש או חלילה להכרית את אותו אורגן לאומי שזו כל מגמתו. המלך הישראלי האידיאלי הוא פרי של קומת חיים מאוד מתקדמת של עם ישראל, הוא לא מציאות כפויה באלימות על החברה, ותפקידו הוא לשמר את אחדות העם סביב מקור חייו האמיתי ולהצעיד אותו הרחק למעלה ממדרגתו העכשווית.
 
כמה מתאימה היא פרשתנו לחודש אלול שזה לא מכבר התחיל ואנו, הפרטים כולם והאומה בכללה עומדים בפתיחתם של ארבעים ימי חשבון נפש, שאחד השיאים שלהם הוא ראש השנה, היום שכל ענינו הוא קבלת עול מלכות שמים, היום בו אנו מגלים מי המלך האמיתי שלנו ושל כל היש כולו, וממליכים אותו עלינו בשמחה ובאחריות היותר גדולה לה אנו מסוגלים.