היופי והצדק / הרב אליעזר קשתיאל (תשע"ב)
היופי והצדק / הרב אליעזר קשתיאל
בתחילת פרשת שופטים אחרי שהתורה מעמידה על נס את חשיבות ההליכה אחרי הצדק והמשפט ולא להתפתות לשוחד ולא להטות ולעוות דין. עוברת התורה למספר ציווים שלכאורה במבט ראשון שלא קשורים למערכת המשפט, איסור לנטוע עץ ליד בית המקדש, דינים שקשורים למזבח ולקורבנות. וחז"ל סימנו זיקה בין דיין שלא יורד לעומק הדין ומתפתה לדון ע"פ גורמים חיצונים לאיסור שתילת עץ ליד בית המקדש. "מי שמעיד דין שאינו הגון כאילו נטע אשרה".
גם הספורנו וגם הרמ"ד ואלי מבררים שכל פעם שאנחנו עסוקים בדיון משפטי, ציבורי, בדיון משפחתי או חברתי יש את הנושא עצמו את האמת, אבל יש בנפש שלנו עיסוק מאוד רציני באסטטיקה, ביופי, באיך זה נראה. זאת מחלה שהתחילה עוד בחטא עץ הדעת. ע"פ הרמב"ם האדם במקום לדון באמת דן ביפה, במקום לדון בנכון דן ע"פ מה שנראה טוב. התורה מזהירה אותנו שכשבאים לבית המקדש לא לשתול עצים, העצים היפים, המלבלבים, הפורחים, יוצרים אווירה מאוד יפה ונעימה. שמסיטה את הצורך לעמול ולבנות חיים יפים את הצורך לחשוב איך החיים יהיו יפים. את הצורך לפתח הנהגה והחלטה בגבורה, בכדי שהחיים באמת יהיו יפים.
מי שממהר ליפות את המציאות החיצונה, נמשל לדיין שלא יורד לעומק הדין. מי שממהר ליצור אוירה יפה, בבית המקדש, במקום לעמול על הנפש היפה, במקום לעמול על כוונת הלב. משול לאדם שמתפתה ללכת אחרי העצים, עץ הדעת עומד פה מאחורי הקלעים, עץ הדעת שגרם לאנושות לעזוב את האמיתי וללכת אחרי היפה ולעזוב את העמל וללכת אחרי האווירה. צריך להשתמש ביופי ובאווירה כסייעים. אבל לא כמסיחים את הדעת.
"שופטים ושוטרים תן לך בכל שעירך" שערי העיר מבואות העיר שצריכים להיות מונהגים ע"פ השכל המשפט והעמל.
תפריט
תפריט