פרשתנו פותחת במה שלאדם יש את הזכות והחובה לבחור בין טוב ורע, בין הברכה והקללה, כשצריך לזכור שעצם היכולת לבחור היא עצמה מתנה גדולה שמאפיינת את האדם ומבחינה אותו משאר הנבראים, היא צלם אלוקים שבו, ברכה פוטנציאלית יש בה, והוא עלול במו ידיו להפוך אותה לקללה גדולה.
הגמרא (מסכת סוכה דף נ"ב עמוד א') מבחינה בין הצדיק והרשע ואומרת: "דרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה". ומעיר ה"שפת אמת" (על התורה שנת תרל"ז) שכל החילוק בין הצדיק והרשע הוא "כחוט השערה". היכולת להיות מן הצדיקים או חלילה מן הרשעים תלויה ומתחילה כחוט השערה. בתחילת הדרך כולם שווים במובן הזה שמול כל אדם עומד ניסיון אחד, והוא אפשרי לו בוודאות, אלא שכל השאלה היא האם הוא מוכן להתמודד עם אותו אתגר, זה שעומד מולו כאן ועכשיו, או שהוא מעדיף את דרך הוויתור העצמי, מעדיף לעמוד במקום ולא להתמודד. מול אותו אחד שבחר לקרוע את אותו חוט בלתי נראה, מיד יעמוד עוד חוט אחד ויחיד, ושוב הוא יישאל את אותה שאלה המבררת האם הוא נכון לאתגר גם עכשיו, ורעהו שלא עבר את המשוכה הראשונה, ולא משנה האם זה נבע מפחד, עצלנות, ענווה פסולה, גאווה גלויה ושאר מידות רעות ותירוצי תירוצים, נשאר ממש מולה באותה נקודה התחלתית.
לכול רגע הניסיון הקטן והמיוחד שלו, ורק אותו צריך להכריע האם להכריע. הראשון, צובר לו שערה אחר שערה, ניסיון ועוד ניסיון, כשהמסה של כל אחד בפרטיותו כמעט בלתי מורגשת, אבל במצטבר הן נערמות להר שלם, ואילו חברו…
עצם שאלת הבחירה לא נתונה לבחירת האדם, אבל מה הוא יעשה אתה נתון רק בידיו, שכן "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים", ורק בידו להכריע האם יחיה כצדיק או חלילה כרשע.
נקודה למחשבה. מהו "הניסיון שלך"? איזו שאלה חוזרת ונשאלת לך מכיוונים שונים ומלווה אותך לאורך השנים? כיצד היא מתבטאת "כחוט השערה"? מיהו צדיק על פי מה שלמדנו לעיל?