אצל לא מעט אנשים להערכתי, וכך גם אצלי באופן פרטי, יש תחושת הקלה גדולה כשיוצא תשעה באב. די, לא צריכים להתנהג באותם מנהגי אבלות, ולכאורה אפשר לחזור לחיים הרגילים וכו'. אבל אם חושבים על זה עוד קצת, אז זו רק אשליה ורדידות, ולטעמי התחושה הראויה היא של החמצה גדולה. כי באמת לא זכינו, שהרי עוד שנה עברה ובית המקדש עדיין לא נבנה. הדבר הכי קל זה להפסיק להסתכל אחורה ולחזור במהירות היותר גדולה לשגרה המוכרת, להניח למנגנון השכחה הטוב והמוכר לעבוד בכל הכוח, ולהמשיך הלאה.
אז עד כאן הצד ה"מכוער" של השכחה, התרדמת וההתעלמות. אבל יש גם צד לכתחילה של התעסקות עם העתיד והנחה זמנית לעבר. אומר הרב (אורות התשובה פי"ג פיסקה ט'): "יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחילה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבא מיד לעסוק בתיקון העבר ימצא מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ד' קשים לפניו. אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת העבר". כשרוצים להתקדם ולתקן את המציאות, אע"פ שבוודאי אין הכוונה להזניח את העבר וקלקוליו, אלא שהיסוד הוא ההתעסקות עם התיקון של מכאן ולהבא. אפשר בקלות להתמכר למבט על כל הכישלונות שעברו, זה נותן לכאורה תחושת עומק ורצינות לתהליך של התשובה, שהרי יש כאן הצהרה שהאדם לא מוותר לעצמו על שום דבר, והוא מתכוון לטפל ולסדר את הכול בכל הכוח והאמצעים העומדים לרשותו. אלא שהסכנה האורבת לאדם במהלך כזה היא שאז ההר עלול להראות לאדם גבוה מדאי, "המניעות רבות", הוא עושה חשבון וסופר את כל הנקודות שבהן נכשל שוב ושוב ושוב, את מספר הפעמים שניסה להתמודד עם חולשותיו ונפל, הוא נזכר בטעם המר של התסכול והאכזבה מעצמו אע"פ שהוא כל כך קיווה שהנה הפעם הוא יצליח, ומכאן הדרך קצרה למסקנה שהוא עצמו כישלון, והייאוש מתבקש וקרוב מתמיד.
מלמד אותנו הרב, שאם רוצים להצליח צריך להתמקד (לפחות בהתחלה) בלקחת אחריות על העתיד. לא לתת ל"חפירות" בדבר העבר להשתלט על המחשבה והמעשה. היסוד הוא שבאמת בכל יום נפתח לאדם דף חדש, ויש בו את הבחינה שהוא נקי לגמרי, פוטנציאל של צדיקות גמורה, בלי להתחשב באתמול. זה לא סתם תרגיל פסיכולוגי תורני, קהות חושים רוחניים זמנית, אלא אמת גדולה, אמונה ביסוד החיובי של האדם, בטוהר היסודי שלו. כשמעוררים את האלמנט הזה ומתוכו יוצאים למהלך של תשובה, אז אע"פ שהדרך תהיה קשה ומלאת מהמורות, היא נסללת על קרקע יציבה, כזו המשרה ביטחון בסיסי שהוא אחד מהמרכיבים היסודיים ביותר לתיקון אמיתי.