אריה שאג מי לא ירא / הרב עדו רוזנטל (תשס"ט)
שמו של החודש שעבר עלינו לטובה, תמוז, דרשו חכמים בדרך ראשי תיבות: זמני תשובה ממשמשים ובאים. זמנים – שניים. כי שניים המה הזמנים המעוררים לתשובה: חודש אב ותכונתו המיוחדת, ואחריו חודש אלול ותכונתו המיוחדת.
שהרי שניים הם המקיפים את האדם תמיד: מצבו הפרטי ביחסיו עם אלוקים ועם אנשים, הלא לב יודע מרת נפשו. היכן עומד הוא בעבודת המידות, בשקידתו בתורה, בהתאמצות עלייתו במסילה העולה בית אל, בדקדוק המצוות ובזהירות מכל חטא ועוון. כך ראוי לו לאדם שיהא שוקל משקל דרכיו ונותן לעצמו דין וחשבון על מצבו.
 
אך בכל זה לא די. אדם מישראל חי הוא את חייו כחלק מכלל ישראל. כאיבר קטן בגוף חי גדול, האומה כולה – כנסת ישראל. מחשבותיו והגיגיו, צערו ושמחותיו מוכרחים הם להיות, ככל שיעלה בידו, מחוברים עם מצבה של האומה כולה. עימה הוא מצטער בצערה, אבל באבלה על חרבן, על גלות ועל שכול, עימה הוא שמח בשמחותיה הגדולות והקטנות, ועימה הוא מצפה תמיד ליציאתה ממיצר ולחייה השלמים בכל תפארתה.
 
אשרי מי שדאגתו לחיי האומה קודמת לדאגתו לחייו הפרטיים, שתפילתו בלשון רבים קודמת לתפילתו בלשון יחיד, ואיננה נופלת ממנה בהתעוררות הרצון ושפיכת הנפש.
 
חודש מנחם אב, עם האבל בתחילתו והתאוששות הנחמה בהמשכו, הם ההזדהות שלנו עם מצב האומה. החורבן הוא ביטול חיי ישראל כעם. גם אם כיחידים יתכן שיש שחייהם טובים ונעימים. אף הנחמה היא הבטחה לאומה שתשוב לתפארת חייה כקדם. ומי שבראש מעייניו נמצא גורלה של האומה, וחודש מנחם אב נוגע בו בעומק הוייתו, הריהו מתעורר לתשובה גדולה, לרצון נשגב להיות מאותם היחידים המקימים את השכינה מעפרה, המסייעים לה להתנער ולהבנות מחדש על תילה.
 
אך מי שלא זכה לכל אלו, מי שחודש אב בשבילו הוא רק חודש של סוף קיץ, עם צער של שרב ושמחה של נופש בלבד, איש כזה מגיע ריק לחודש אלול. מי יודע, אולי יעלה בידו לעורר עצמו לשוב מדאגה על מצבו הפרטי. אולי דפיקת השמש הקורא לסליחות, אולי תקיעת השופר החודרת אל הלב, אולי התקצרות הימים והתקררות האוויר המרמזים על חורף מתקרב, אולי יצליחו אלו לעורר את האדם השקוע בהבלי היום יום, להשיב אל ליבו להנחם מדרכיו ולשוב אל עצמו ואל אלוקיו בחודש הסליחה והרחמים – תשרי.
 
ערב יום הדין, עמד אדם גדול אחד וקרא על עצמו בלב נשבר את דברי יהודה ליעקב אביו: "כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמיים" (בראשית מ"ג). פעמיים קרא הקול, פעמיים נשמעה דפיקת הדוד, פעם אחת באב ופעם שניה באלול, פעמיים יכולנו וצריכים היינו לשוב, אך אנו התמהמהנו.
 
ואחד מראשוני גדולי החסידות, רבי פנחס מקוריץ, דרש את מאמר הגמרא: "אחורי ארי ולא אחורי אשה" (ברכות מ"א), הלכה זו נוגעת לזהירות מהליכה מאחורי אשה מחשש הרהור, אך בדרך רמז נתכוונה הגמרא לעורר את האדם לתשובה מוקדמת. אחורי, בעקבות ארי, כלומר חודש מנחם אב שמזלו אריה, יש להתעורר לשוב ולא להמתין להתעוררות שתבוא אחורי, בעקבות חודש אלול שמזלו בתולה.
 
אולם עומק כוונתו וודאי הוא לקרוא לתשובה גדולה וגבוהה יותר. תשובה הבאה מהשתתפותנו בצער האומה וערגה לשלמות חייה ולא רק מדאגתנו על מצבנו האישי, זה החומרי או אפילו הרוחני.
תפריט תפריט