אולם לא פחות מכך נכון לראות ימים אלו כמשפיעים על השנה החולפת, ואף על פי שזו עומדת להסתיים. אדרבה, דווקא משום כך. וככל שהשנה מסתיימת יותר ומספר הימים עד לסופה מועט, כן גוברת הנחיצות.
 
למה הדבר דומה? למשרד ממשלתי המופקד על אחד התחומים במשק. תחום משפיע ומלא מפעל ומעש. בכל שנה ושנה מקבל המשרד מאוצר המדינה תקציב שנתי לפעילותו. במשך השנה יצטרך המשרד לכלכל את הוצאותיו בשׂום שכל ולנצל את המשאבים שהעמידו לרשותו. לקדם פרויקטים, לזרז, להתחיל ולסיים עבודות ומפעלים ככל אשר ירשה לו הסכום העומד לרשותו. ויש אשר יתקרב מועד סיום שנת הכספים וחשבים במשרד יערכו את חשבון הוצאותיהם. אם יתברר אז שנותר סכום גדול שלא נוצל במשך השנה, עליהם להגביר את הפעילות ביתר שאת וביתר עוז, לעבוד במלוא הקיטור עד לרגע האחרון. שכן- התקציב העומד לרשותם שייך לשנה זו. ומשתעבור השנה, מה שלא נוצל, ירד לטמיון. תקציב אחר יהיה, אך הוא שייך לשנה הבאה.
 
"מלכותא דארעא רעין מלכותא דרקיעא". הדין בראש השנה הוא קביעת כמותו ואיכותו של החסד היורד אלינו להשפיע ולהיטיב בשנה הבאה.
 
ובימים אחרונים אלו של ביום שנה, הלא עדיין בידנו שפעה של שנה זו, אשר אפשר שטרם נוצל עד תומו. ומה שלא ינוצל, לא יישאר חלילה. "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב, כי אם הרוה את הארץ... כן יהיה דברי אשר יצא מפי, לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו". השליחות חוזרת אצל המשלח.
 
זוהי המשמעות של התחדשות השנה. אין זו רק התארגנות מחודשת בתודעת האדם, שתפקידה לסדר את חייו סביב לוח קבוע. לא כן, המציאות האובייקטיבית מחולקת ליחידות של שנה. כל שנה יש לה תפקידה, גורלה והכוחות הניתנים משמים להתמודד ולבצע את המשימה שעומדת עתה על הפרק. אמנם "אדם נידון בכל יום", אולם זהו דין על חלוקת ה"תקציב" השנתי לכל יום ויום, פירוט של הדין הכללי שבתחילת השנה. ומובן שהיערכות זו של פעולה חוזרת על הניצול הנכון של השנה החולפת, הרי הוא משפיע גם כן על דמותה של השנה הבאה לטובה. שהרי מי שניצל את המשאבים שהוקצו לו בחלוקה הקודמת, בנה, פיתח, הרחיב ויצר, יכול הוא לצפות לתקציב גדול עוד יותר לשנה הבאה, שהרי הוכיח שהשקעה בו רווחית ומניבה צמיחה ופיתוח.
 
אבינו, מלכנו, חדש עלינו שנה טובה.