אנחנו נמצאים בימים של תשובה, ופרשתנו, פרשת ניצבים מצויה פרשיית התשובה. "ושבת עד ד' אלוקיך, ושב ד' את שבותך".
לדעת הרמב"ן, בפירושו לתורה, בפרשתנו גם מצויה המצווה המפורשת בתורה לשוב בתשובה. אבל מעבר לחובה שלנו לשוב, מתוארת גם פעולת תשובה שבאה ממרומים "ושב ד' את שבותך" ולא רק שהקב"ה משיב אותנו, הוא גם מחולל בנו שינויים "ומל ד' אלוקיך את לבבך ולבב זרעך"- יש שדרשו אלול ראשי תיבות- את לבבך ואת לבב זרעך.
לכאורה פעולת התשובה מוטלת עלינו, אנחנו צריכים להשתנות. מהי התשובה שהקב"ה עושה? אנחנו מלים, מהי המילה האלוקית? כל מושג התשובה, צריך לדעת, שהוא לא מתחיל מאיתנו, לא מתחיל ממעשי האדם, לא מטעויותיו ולא מפתרונותיו, תשובה, בראש ובראשונה היא עיקרון- על, עיקרון אלוקי- תשובה קדמה לעולם, "בטרם הרים יולדו" אומר הפסוק בתהילים, כבר אז נאמר "שובו". עיקרון- על, של תנועה, של התחדשות, של תיקון, של דחיפה קדימה- שיבה מתמדת אל החלום שלעולם אין סוף להגשמה שלה. שיבה מתמדת אל הכיסופים הרוחניים שאף פעם לא יסתיימו.
וכשאנחנו שבים, אנחנו מקבלים ביטוי אישי קטן למערכה אדירה אלוקית, קוסמית, כלל אנושית, כלל עולמית- עיקרון- העל, תשובת המציאות. הקב"ה מל את המציאות, מל אותנו, מוציא כל הזמן לפועל דברים גנוזים, נסתרים, חלומות שעוד לא התממשו, רצונות שצריכים להיוולד. ועל כנפי התשובה הללו, על המעוף האדיר הזה של תשובה שבאה ממרומים אנחנו נישאים, אנחנו משתלבים, לוקחים חלק בזרם שהוא הרבה- הרבה יותר גדול ממעשינו הפעוטים. הקריאה לתשובה "שובו אלי" היא קריאה להצטרפות, היא קריאה להשתלבות בערוץ המרכזי בזרם התנועה הראשי של המציאות כולה.
שבת שלום ובשורות טובות