הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב' הלכה ז') כותב כך: " יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים".
לעומת זאת, בפרק ג' הלכה ג' כתב הרמב"ם: "מי שנמצא צדיק נחתם לחיים (בראש השנה) ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים...". אם כן, יום הכיפורים הוא לכל או לבינוני בלבד?
עיון בהלכותיו של הרמב"ם יגלה ששני נושאים יש כאן, והם שתי פועלות שנעשות ביום הכיפורים: חתימת הדין והכפרה. בפרק השלישי עוסק הרמב"ם בדינו של כל אדם: "כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות..." (ג, א). במישור זה, אכן יום הכיפורים משמש כחתימת הדין למי שעדיין לא נחתם, ולכן בה קשר לכך מדגיש הרמב"ם את החשיבות שבריבוי קיום המצוות שבימים אלו: "ומפני עניין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה עד יום הכיפורים יותר מכל השנה".
אבל ישנו מימד נוסף, מימד הכפרה. גם מי שיצא צדיק בדין עדיין צריך להתכפר. להתכפר פירושו להתנקות, להזדכך מכל הסיגים שדבקו בנפש כתוצאה מפגישה לא ישרה ומבוקרת עם המציאות הסובבת אותה. לכפרה כזו כולם זקוקים. יום הכיפורים הוא "זמן תשובה לכל", יום שבו בוקע מבפנים הטהרה המוחלטת, והיא מנקה את כל פינו וחדרי הלב. "מה המקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל" (משנה סוף יומא). אין זה יום רגיל, אלא "עיצומו של יום מכפר". סגולתו של היום בהתפשטות הטהרה על כל מרחבי החיים. והיא, הטהרה, מפכה מאיליה, כמו מים חיים הזורמים מעצמם ושוטפים כל פינה ופינה. אין זה מעשה ידי אנוש, לא פרי עמל אדם, אלא - "הקב"ה מטהר את ישראל".
ומהי עבודתנו ביום כזה? "לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים" (הרמב"ם לעיל). הוידוי הוא עיקר עבודת היום. הוידוי איננו פעולה יצירתית שלנו. איננו מרבים במעשים ביום זה. הוידוי הוא פתיחת כל החסימות, החומות הדמיוניות שיצרנו לעצמנו אשר חוצצות בין טהרתנו המקורית לבין חיינו הגלויים. אנו מפנים כל מכשול, מכירים בחטא ורוצים להפרד ממנו, ובעמדה זו עצמה נפתח הפתח למעיין הפנימי לבקוע ולהתפשט במימיו הטהורים. אנחנו והחטא - שני דברים נפרדים, רצוננו האמיתי הוא לא הרצון החוטא.
וזה סוד התשובה המכפרת, ש"תהא עקירת רצון כעקירת המעשה" (על פי מסילת ישרים פרק ד'). כפעולת התרת הנדר, המבררת את רצון האדם האמיתי יותר משהיה בשעת המעשה, כך היא פעולת הוידוי והתשובה.
יום כניסתו של היום הקדוש, כשאנו באים להשתחרר מכל המגבלות שכבלנו את עצמנו בהם, ולהיות נכונים להטהר ולהתיישר, אנחנו מצהירים ומודיעים: "כל נדרי ואסרי...לא שרירין ולא קיימין". עקירת הרצון כעקירת המעשה. רצוננו לא נמצא שם, בכבלי החטא, כי אם במקום הפנימי ביותר, לפני ולפנים, במקור הטהרה המלבנת חטאינו כשלג.
אשריכם ישראל.