אתם ניצבים היום כולכם. יש יום אחד שבו כולם ניצבים, כולם עומדים, עוברים לפני המלך כבני מרום. כולכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שוטריכם, כל איש ישראל. מלמעלה עד למטה, חוטבי העצים ושואבי המים.
ביום שבו כולם עוברים, כולם ניצבים לפני המלך, נבחנת שאלת הקשר, עומדת שאלת הברית, "לעברך בברית". ברית, החיבור המוחלט שאין דומה לו בין שני צדדים. לכרות ברית, לוותר על כל האפשרויות של קשרים אחרים, להזכר בקשר העיקרי המוחלט שאינו דומה לאף קשר אחר, הקשר בין ישראל לבין אביהם שבשמים, זה נקרא להזכר. להזכר לא באירוע, לא באיזה פרט נשכח, להזכר, לחזור לתודעה היסודית ביותר. להזכר, לשוב אל האמת החשובה הכוללת והמרכזית של חיינו.
בסוף תפילת הזכרונות נאמר בעזרת ה', זוכר הברית. לזכור את הברית. יש שני צדדים לזכרון, הקב"ה זוכר וגם אנחנו זוכרים. ראש השנה נקרא בתנ"ך יום הזכרון, זכרון תרועה, "מקדש ישראל ויום הזכרון". התרועה, הרמת קול השופר מצידנו, השמיעה שאנחנו שומעים, אנחנו שומעים לכאורה קול חיצון אבל באמת הקול הזה נובע מתוך ראותיו מתוך ליבו של אדם כמונו, של אדם מישראל, זה הקול הכי פנימי שיש. האוויר שנמצא בתוך הלב בתוך הריאות יוצא החוצה ללא עיכובים. להזכר בברית זה להזכר בדבר הכי פנימי שקיים בנו, בצלם אלוקים שבנו, בישראליות שלנו, בעצם הזהות שלנו. להתעורר, לקום, להתייצב. לעבור בברית - עוברים לפניו כבני מרום. כולם שייכים, כולם קשורים, לכל יש את הקשר המיוחד שלו עם הזכרון הזה. הזכרון הזה הוא מרומם, הוא נותן יעוד ומשמעות וגם תפקיד, זוכר ופוקד ומונה. הוא גם נותן אחריות, חותם כל אדם בו.
יהי רצון שנזכה להכתב, ולהחתם. להשתייך יותר ויותר לספר הגדול שהולך ונכתב, ספר ההיסטוריה הגדול, ספר החיים.