ספר טעמים נאמרו בגמרא,שיטה אחת-שעושה מידותיו של ה' רחמים ואינם אלא גזירות.
 
מושג הרחמים בשפה האנושית מתפרש כויתור וכחולשה. מושג הרחמים במושג האנושי מתפרש כהכנעה, כהתקפלות רגשית בפני האמת. האמת עם כל כבודה אינה יכולה לעמוד כאשר הרגשות גואים. האמת אינה יכולה לומר את אמירתה כשיש משהו שהוא כל כך קורע לב, הרחמים האלו, הרחמים האנושיים עם כל היופי שבהם אינם שייכים כלפי מעלה. ריבונו של עולם אינו מתפעל מדבר ואינו מתרגש, ולא מוותר על אמיתתו ועל עקרונותיו בגלל אירוע מסעיר ככל שיהיה. וכשאנו בימים אלו פונים ומבקשים רחמים "אל מלא רחמים", "אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות..." כשאנו בימים של ראש השנה נבקש "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים" לא נדבר על רחמים אנושיים, אלא על מושג עליון של רחמים, רחמים שהם גזירה, הרחמים הא-לקיים. הדחיפה הא-לקית הענקית לחדש ולקדם את המציאות, להוביל אותה מעלה מעלה, להוליד אותה. רחמים מלשון "רחם", לשון לידה, צמיחה ופריחה. ריבונו של עולם מרחם על הארץ, מרחם על הבריות. דוחף את הארץ ואת הבריות, מוליד ומצמיח אותם. אנחנו מבקשים סיעתא דשמיא, עזרה ממרומים לנוע קדימה, להתחדש באמת בשנה החדשה. להוליד קומה חדשה של עבודת ד', של מידות, של שאיפות ורצונות. התשובה העליונה היא מהפכה, שהאדם כולו באמת הופך לאיש אחר. צריך הרבה הרבה כוחות עליונים בשביל להוליד בקרבנו קומה אישיותית חדשה. וגזירה היא בפני הקב"ה, גזירה מאד מאד עליונה וקדומה- שיש רחמים, שיש יכולת בעולמינו לשנות, לנוע, להתקדם, לבטל את הדין, לבטל מצב שלכאורה נראה סופי ובלתי ניתן לשינוי. ניתן לשנות, ניתן להתקדם ולנוע. "לירושלים עירך ברחמים תשוב..."התשובה והשיבה הן נשמת אפה של הרחמים.
 
לפי הירושלמי אדם שאומר "על קן ציפור יגיעו רחמיך"-משתיקים אותו, כיון שיש בזה מעין תרעומת "אתה מרחם על הציפורים ומה אתי"?! מעין תלונה של האדם- למה אתה לא מרחם עלי. כשהאדם משוה את עצמו לעולם החי ונהיה סביל , מחכה לרחמי שמיים שכביכול יחליפו את מאמציו- משתקים אותו. הרחמים לא באים למנוע מאיתנו מאמץ, תביעה והתקדמות, אלא אדרבה, להוביל אותנו קדימה לעלייה, תשובה וטיפוס.
 
חודש טוב ושבת שלום!