הרֵעַ אשר בבית / הרב עקיבא קשתיאל
"הוקר רגלך מבית רעך, פן ישבעך ושנאך" (משלי כה', יז').
פשטם של דברים מתפרשים כהדרכה בבנין יחסים מתוקנים בין איש לרעהו. וכלשון הרלב"ג: "שלא תתמיד לבוא בביתו יותר מן הראוי, כי זה יהיה סיבה שישבעך ותסור אהבתו ממך".
חברות טובה צריכה גם את המרחק. כשהשניים נמצאים ביחד בצורה שכיחה מדי, הדבר פוגע בידידות. כדי שתשאר "יקר" עבור רעך- חשוב שזמני הפגישה ביניהם לא יהיו לעיתים קרובות מידי. עקרון זה חשוב מאוד ליישום במערכות שונות של יחסים, ואפילו בתוך המשפחה.
אומנם, חכמינו ז"ל פירשו פסוק זה במשמעות חדשה ומפתיעה. "רעך"- זהו הקב"ה, ועל זה אמר הפסוק: "רעך ורע אביך אל תעזוב". הדברים הובאו בספר "ראשית חכמה" בשער האהבה (פ"ו), ולהלן ציטוטים קצרים מדבריו: "הקב"ה הוא משתתף עם האדם מבטן אמו עד יום מותו... וכמו שהטיב עמו כך היטיב עם אביו ועם אבי אביו. והיינו: רעך ורע אביך- שהוא רע נאמן שאהבתו נודעת, ראוי הוא שאל תעזבהו....
ולזה ציוה ואמר: "הוקר רגלך מבית אביך". כי רעך- שהוא הקב"ה- יש לו בית שהוא בא לדור בו. אצלך, והיינו הנשמה שלו הנתונה בגופו של אדם". אם כן, "בית רעך" הוא הבית שבו "רעך", הקב"ה, שוכן אצלך. ובא הפסוק לומר: "הוקר רגליך מבית רעך"- הרחק את יצרך מבית רעך (או- הוקר מלשון קירור, צנן את רתיחת היצר הרע).
וכך כתב ר' אלעזר אזכרי בספרו "ספר החרדים" (פ"א): "המאכסן המלך בביתו כמה מכבד הבית ומרביצו, והואיל וליבות בני ישראל הם ביתו יתברך, ראוי לכבדן מכל אבן ועפר, הרהורי עבירות ומחשבות בטלות. ולהרביצן במים טהורים מי שושנים הם דעות עיינים...
וזהו- הוקר רגליך מבית רעך, שרגליך הוא היצר המרגיל... ורעך זה הקב"ה... שאינו בודל ממך כרע וכחבר תמיד לך...
ועוד, לשון רצון ורעוא, שאוהבך בחיבה גדולה לשון רצון ורעוא, שאוהבך בחיבה גדולה (רעך- מלשון רעוא, הקב"ה החפץ ומעוניין בך!!) ולכן גם אתה אל תעזבהו, והוקר ומנע רגל שונאך המרגל בך ומבקש את נפשך ובית רעך, היינו לבך ונשמתך".
הדברים מדברים בעד עצמם, ובתוך ימי התשובה הם כמים חיים המעוררים את הלב. הקב"ה בתוכנו, רעך כאן בבית, אצלך- הוקר רגליך ממנו. קחו עמכם דברים, ושובו אל ד'. לגרסת הדפסה לחץ כאן