אבני הבניין של העולם / הרב אליעזר קשתיאל
ביום הראשון בו נכנסים ישראל לארצם, לארץ חדשה, אחרי שנות נדודים אורכות. מצווה התורה, לקחת אבנים גדולות ולכתוב עליהם את התורה "באר היטב".
ומבאר רש"י ע"פ חז"ל "בשבעים לשון". בשבעים שפות, לכול אומות העולם. יש לנו משימה אומר הנציב מווליזין, לנסות לחבר את התורה, את התנ"ך. לרוחם ותרבותם של כמה שיותר עמים. אנחנו באים לארץ שלנו, למצוא מרגוע לכף רגלנו. אבל שאיפתנו היא האנושות כולה.
בראש השנה, ביום הדין, המחשבות שלנו על כל האנושות. אנחנו מתפללים "נקוה לך לראות מהרה תפארת עוזך ולהעביר גילולים מן הארץ", ו"כל הרשע כעשן תכלה". אנחנו מתפללים לאנושות שעושה כולה אגודה, לעשות רצונך בלבב שלם. אנחנו מבארים באר היטב את שאיפותינו העליונות ביותר. שאיפה לאחדות האנושות, שאיפה ש"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". האבנים, הן אותן אבנים שמרמזות לנו על לוחות הברית שירדו אלינו מהשמים. האבנים הם אבני הבניין, את הבניין בונים מחומרים שלוקחים מהשמים. מערכים שירדו אלינו ממרומים. את הבנין חברתי, הפוליטי, המשפחתי והכלכלי. אנחנו בונים מאבנים המכוסות כולן דברי תורה. אלה האבנים שטוב שכל האנשות תאמץ. ובאמת כששלמה בונה את בית המקדש ובאים אליו מהלבנון לשתף פעולה, הם מביאים אבנים גדולת לבניין הבית. אבנים גדולת כמו בפרשת השבוע שלנו, אבנים של גדלות. חומרי גלם שאינם רק מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש. אלא אבנים שגזורות ולקוחות ונחצבות מאותו קול שופר, מאותו מעמד עליון, מאותו קול ה' חוצב להבות אש. אבני פלא שאיתן תבנה האנושות מחדש את עצמה לתפארת, במהרה בימנו.
לגרסת הדפסה לחץ כאן