נדמיין סיטואציה של פעולה מורכבת ביותר ובעלת משמעויות הרות גורל לכלל החברה, כזו שיש "חלון הזדמנויות" של לא יותר מיום אחד לעשות אותה, כזו שרק אדם אחד יעשה אותה, הוא ולא אחר, אדם שהוכשר אליה לאורך שנים ועבר סדרות אינסופיות של אימונים ע"י גדולי המומחים בתחום, נבחן לא פעם במבחני חישול האישיות ופיתוח כישרונותיו, אדם מורם מעם שעיני כולם נשואות איליו להושיע אותם.
נדמיין את הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים!
המשנה במסכת יומא פותחת בתיאור "נוהל הקרב" של הכהן הגדול בשבוע האחרון לפני יוכ"פ. היינו מצפים שלמשימה כל כך עמוסת משמעויות, הכוללת אפילו "חדירה" מאחורי הפרוכת המבדילה בין הקודש לבין קודש הקודשים והקטרת הקטורת בחשאי, יעמוד לא אחר מאשר באמת "הכהן הגדול מאחיו", גדול לא רק בכסף וכבוד, אלא בעיקר בתורה, גמילות חסדים ומידות טובות. אבל אם נקרא שם יפה בין השורות נגלה, שבבית השני לא תמיד היו כך פני הדברים, ולייתר דיוק, רוב הזמן זה ממש לא היה כך. בזמנו, כל כהן שהיה לו די כסף, כלומר המון כסף, יכול היה ללכת למלכות ופשוט לקנות את הכהונה הגדולה שהייתה בעצם לא יותר מפקידות בכירה. וכשאמרנו "כל כהן" הכוונה היא שהיו למעשה כוהנים גדולים שהיו ממש עמי ארצות גמורים. כאלו שחכמים היו צריכים להקריא להם את הכתובים "שמא שכחת או שמא לא למדת" (וכי יעלה על הדעת שכהן גדול לא למד את ההלכות?!), כאלו שהיה חשש שיאכלו יותר מדי ויהיו עסוקים בבטן שלהם יום לפני האירוע היותר משמעותי בחייהם, כאלו שהיו חשודים בצדוקיות ובגידה במסורת ישראל, כאלו שפשוט היו נרדמים בליל החג אילולי היו דורשים לפניו בהלכות או מקריאים לו מן החומש, או מקריאים לו סיפורי תנ"ך מענינים המושכים את הלב, כאלו שאולי העברית הייתה זרה להם לחלוטין והבינו רק את הארמית של ספר דניאל. טרגדיה!!
אבל מה אנחנו יכולים ללמוד מכך שדווקא את זה מספרת לנו המשנה? מה מסתתר מאחורי מסך העשן הזה שמול עינינו? למה זה כ"כ חשוב לפתיחה של כל עבודת יוכ"פ? לעניות דעתי יש כאן שלוש נקודות.
א. מדרגתו הבחירית של הכהן הגדול איננה מעכבת את העבודה. ביום כיפור אומנם נידון האדם על מה שהוא פעל בבחירתו, אך היכולת שלו לעמוד בדין ולצאת זכאי בדין מושפעת מאוד, ואולי בעיקר, מהנקודה הסגולית שלו. כשאדם מעורר את סגולת ישראל שבו, יכול להתברר שגם את הטוב, אבל גם את הרע שהוא פעל, הוא פעל מתוך מה שהוא ביסוד נשמתו הוא טוב וטהור, וטעויות נעשות גם ע"י מי שהוא כזה, ולעיתים דווקא בגלל שהוא כזה.
ב. לא הכהן הגדול הוא "גיבור היום", אלא הוא "רק" השליח של כנסת ישראל העומדת בדין. הכהן הגדול ממלא תפקיד כמעט "טכני". מי שבאמת נכנס כאן לפני ולפנים הוא כנסת ישראל, שהיא לא מעוכבת ע"י אף אחד, גרוע ככל שיהיה. טוב היה שגם השליח יהיה כזה, אבל אין זה מעכב.
ג. החשוב מכל לטעמי. דווקא כשיש כהן גדול שהוא גדול באמת, אני ואתה, האדם הפרטי, יכול בטעות "להתחבא" מאחורי הגב הרחב שלו. לסמוך על גדלותו העצומה, ש"הוא כבר יתפלל בעדי", ו"מי אני ומה אני" וכו', ובזאת להסיר ממני את האחריות לעמוד מאחורי המעשים שלי, להיות נשכר על הטוב, ולשלם את מחיר הבחירה הגרועה. אסור לבנות על אף אחד, גדול ככל שיהיה! לא זו הדרך להתקדם בחיים עד כדי היכולת להיכנס לקודש הקודשים.