בפרשת עקב מספרת לנו התורה על שבירת לוחות הברית הראשונים ועל קבלתם של החדשים, וניתן להבחין בקלות בכמה הבדלים בולטים ביניהם.
לעומת הראשונים שהם מתחילה ועד סוף מעשה ה', הן הלוחות והן הכתב, אלו השניים נחצבו ע"י משה ונכתבו ע"י ה'. לראשונים לא היה שום ציווי לבנות ארון ,ולעומתם לשניים משה נצטווה לבנות ארון עץ, וההבדל הגדול ביותר הוא שהראשונים נשברו והשניים לא, ויתרה מזאת, הגמרא (ב"ב דף י"ד ע"ב) דורשת את המילים "אשר שיברת" ש"אמר לו הקב"ה למשה יישר כוח ששיברת!", ורש"י שם מפרש "שהוא מן הדברים שעשה משה רבינו ע"ה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום", והדברים צריכים בירור.
יש את התורה במדרגת לוחות הראשונים ויש את התורה במדרגת השניים. התורה במדרגתה העליונה ביותר אלוקית לגמרי בבחינת נשמת כל היש, אין ולא שייך ביצירתה שיתוף מגע יד אדם, עד שמשה נאבק במלאכים על קבלתה וגם כך מסופר במדרש שהוא אחז בשני טפחים מהלוחות, הקב"ה בשניים מהקצה השני, ועוד שניים באמצע. זו תורה שהמבט המלאכי על המציאות קובע שהאדם לא יכול לקבל אותה, היא לא בספקטרום של יכולת הקיבול האנושית, קביעה שגם כהווא אמינא בלבד מצביעה על בחינה אמיתית גדולה. תורה כזו לא מבחינה בין התוכן לבין הרקע עליו הוא בא, הכול רק אלוקי, אין בה חילוק בין אמצעי ותכלית כי הכול רק תכליתי. על כן היא גם מופיעה בסדר אלוקי מיוחד של קולות וברקים, זעזוע פנימי של כל היש ורעידה של כל המוסכמות האנושיות, עד "שפרחה נשמתן". תורה שכזו כלל לא זקוקה לארון, היא לא תופסת מקום בעולם כי היא מקומו של העולם, היא נמדדת לכאורה בפרמטרים אנושיים אבל באמת היא עליונה מהם ומהווה להם מקור.
ויש את התורה של הלוחות השניים. תורה שהאדם כבר חלק ממנה, הוא שותף מלא ענווה בהופעתה, אמנם התוכן נשאר אלוקי נטו והכתיבה היא באצבע אלוקים, אבל ברקע להופעתה שייך האדם. כאן יש להבחין בין התוכן והתכלית לבין האמצעים שבהם היא תלך ותופיע. הנצי"ב מלמד שגם ללוחות השניים לא היה צריך ארון, התורה לא צריכה שימור מפני פגיעות עולמיות, אלא שהדגש הוא "ועשית לך ארון עץ", השימור הוא לאדם הפוגש את התורה, והדגש הוא שהארון צריך להיות דווקא מעץ, דומם שהוא צומח לשעבר, ללמדך על התכונה הצמחנית והפשוטה שצריך להיות העוסק בתורה חמוש בה.
ואכן "יישר כוח ששיברת", לא כעונש על מה שעוללו ישראל בחטא העגל, ושעל כן אין הם ראויים לתורה במקוריות האלוקית, אלא כי בזהירות גדולה אפשר אולי לפרש, שהלוחות הראשונים היו "עלולי שבירה" עוד קודם לכן, הם ממש ניתנו על מנת להישבר, כי באמת מצד אחד הם לא יכולים עדיין להתקבל בעולם שהרי הם מגמתו היותר עתידית, אבל חשוב מאין כמוהו היה להיפגש עימם ולו רק לרגע היסטורי קצר כי מן הצד השני יש להבין שבלעדיהם הכול חסר ערך, כל הפעילות האנושית והפגישה עם דבר ה' בלתי אפשריים בלי ההבנה על מקוריות התורה משמי שמיים, ויישר כוח שהתברר שלוחות הברית הראשונים והשניים מהווים בעצם שיעור קומה אחד שלם, והא בלא הא כנראה שלא סגי, ועל כן הגמרא שם אומרת "שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון"!