ספר דברים הוא ספר נאומו הגדול של משה רבנו. נאום שבו נסקרים אירועים מהעבר וגם מצוות כלפי העתיד. הספר הזה פותח דווקא בנושא המערכת המשפטית.
הנושא הראשון, הנקודה הראשונה שאיתה מתחיל משה את הנאום שלו היא מינוי דיינים. ישנה מילת מפתח שחוזרת בפרשיה קצרה זו של מינוי הדיינים והיא המילה "שמיעה". "שמׁע בין אחיכם" אומר משה לדיינים. כקטון כגדול תשמעון", "את הדבר הקשה תקרבון אלי ושמעתיו". הדיין, עיקר עניינו לשמוע. דיין שראה אירוע נפסל לדון, עֵד אינו נעשה דיין. יכולת השמיעה, היכולת להתנתק רגע אחד ממה שראית ולשמוע.
לשמוע- לא להיות משועבד למראה החד משמעי אלא לפרש, להיות פתוח להצעות שונות של משמעויות. היכולת לתת משמעות תלויה בשמיעה. כשרואים דבר המציאות היא מאוד חדה ומאד ברורה, אבל אנחנו רוצים להצליח להכיל משמעויות שונות, עמוקות יותר, פנימיות יותר. אנחנו עוצמים את עיננו מדי יום ודווקא כשעוצמים את עיננו, אנחנו אומרים "שמע ישראל". עבודה גדולה שהיא הפתח לכל ספר הדיבורים, ספר הדברים, היא עבודת השמיעה. כביכול, משה רבנו קורא לכולנו ואומר אני רוצה שתתעלו עכשיו למדרגת דיינים, לאנשים שעסוקים בלשמוע היטב. ראינו הרבה דברים ונראה הרבה דברים, אבל חשוב שגם נדע לשפוט אותם נכון, לדון אותם נכון. לדון נכון את עצמנו, לדון נכון את זולתנו, לדון נכון את עולמו של הקב"ה. משה שפותח את הספר בקריאה לשמוע- "שמוע בין אחיכם" יסיים את ספרו בשירה, שירה שהכותרת שלה היא "האזינו השמים ואדבֵּרה ותשמע הארץ אמרי פי".
ההפטרה של השבת הקרובה, השבת שלפני תשעה באב, גם היא מעלה על נס את נושא השמיעה. הנביא ישעיה אומר "שמעו שמים והאזיני ארץ" וכשהוא מוכיח את עם ישראל הוא אומר לשמוע ולדון ולשפוט." ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", "למדו היטב, דרשו משפט" המשפט הוא כשרון השמיעה. קל מאד בעולמנו הרווי במראות, הרווי בצילומים ובסקירות ללכת שבי אחר מראה העיניים. צריך ללמוד להיות דיינים אמיתיים, כולנו צריכים להיות דיינים אמיתיים, ולדעת גם להתרומם מעל המראה- אל הדין, אל המשפט, אל ההכרעה, אל הפרשנות, אל הפקת הלקחים. שפטתם צדק, לשפוט בצדק.
השמיעה תלווה אותנו בתקופה שאחרי תשעה באב כי היא עיקר הנחמה. כשהאדם אָבֵל, לנגד עיניו יש רק מוות. העיניים מספרות חידלון, אין, אפר וחורבן. והיכולת היחידה לאדם להתקומם מאבלו היא על ידי השמיעה, על ידי הדיבור והשיחה. כשבאים לנחם אָבֵל אין מה להראות לו, המציאות הנראית מדברת בעד עצמה באופן חד משמעי, אבל אפשר לנסות לשמוע עוד דברים, לשמוע קולות של נחמה, לשמוע מה שהעיניים לא יכולות להראות, לשמוע את העתיד, לשמוע צדדים אחרים, לשמוע פרושים, הבנות. להפתח לפרספקטיבה אחרת שמתאפשרת דווקא על יד השמיעה לפעמים ולא על ידי הראיה.
כולנו, עם ישראל, אחרי תשעה באב נצטרך להיכנס למהלך של נחמה, למהלך של שמיעה, שיסתיים בסופו של חודש אלול, ואז כולנו נשמע קול שופר. לא רואים כלום אבל שומעים, אפשר לשמוע הרבה דברים, האמונה בתהליך הגאולה היא אמונה שקשורה לשמיעה. לפעמים לא רואים כלום, אנחנו באמצע הגלות, או באמצע החושך, או במשבר חריף, אבל אנחנו צריכים לשמוע לדברי הנביאים, לשמוע למישהו שאומר לנו מה יהיה בעתיד. ואנחנו לא רואים את העתיד אנחנו רק שומעים אותו.
"מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום... משמיע ישועה". עבודת החודש הזה, חודש אב, היא עבודת השמיעה, כך כותב רבי צדוק מלובלין. עבודה שלוותה בהפטרות, בהפטרה של שבוע שעבר, "שמעו בית יעקב" מירמיה, ותמשיך בהפטרה של ישעיה "שמעו שמים והאזיני ארץ". וככל שנדע לפעמים גם לעצום עיניים, לא בשביל להתחבא, לא בשביל לא להכיר את המציאות, אלא בשביל להיות מסוגלים לשמוע מה שהמציאות לא תמיד אומרת, נוכל לשמוע קולות נוספים, קולות של נחמה, קולות של תקווה, קולות של תשובה.
דווקא ברבי יוסף שהיה מוגבל בראייתו, סגי נהור, סומא בעיניו, דווקא הוא כששמע את קול צעדיה של אימו, היה אומר השכינה מגיעה, הוא ידע לפרש מה שאחרים לא מפרשים, ודווקא הוא, רב יוסף, ידע לומר באומץ לב, אני מוכן לשמוע את קולו של המשיח, ומוכן לשבת בצל גללי חמורו, כי גם אם אני יושב בצל הגללים אני שומע וזה מאשפר לי להתגבר על מה שאני לא רואה.
שבת שלום וחודש טוב, ושהתשועה תהיה באב.