כשנתבונן בכל השינויים, נוכל למצוא בהם מכנה משותף בולט מאוד: התיאור שבפרשתנו איננו מזכיר את הנסיבות הפרטיות שבכל אירוע ואירוע. האנשים הפרטיים, היוזמות האישיות, "נעלמות", והתיאור מתמקד בתליית הדבר בעם-ישראל ובמצבו. יתרו, המרגלים וגם משה – "מוסרים מן התמונה", והמבט הוא סביב העם.
 
נראה, שישנה כאן נקודה עקרונית. יש שני מבטים על האירועים, שתי הסתכלויות על ההיסטוריה. יש מבן של זמן האירועים, ויש את המבט של "אחרי". במבט לאחרו, יש יכולת לנתח ולראות את הדברים באור חדש. אירועים שונים, שהיוו שלב משמעותי בחיי העם, עיצבו את דמותו, השפיעו על מהלכי חייו – אירועים כאלה מובנים מחדש בסקירה הכללית. בסקירה הכללית אנו מבינים, שלאירועים מהותיים כל כך בוודאי יש משמעות למצבו הרוחני והמוסרי של העם, מעבר לסיבות המסויימות שדרכן התגלו האירועים. הסיבה המהותית, העצמית להתרחשותן של המאורעות, היא האומה. העם שמתפתח ונוצר, חיים הולכים ונבנים, וכפי מצבם – כך מתעוררים צרכים, קשיים, נפילות, התמודדויות, שעצם התעוררותם היא תוצאה של התהליך הפנימי של נפש העם, גם אם הם הופיעו על במת ההיסטוריה דרך אדם זה או אחר.

מינוי הדיינים, הדבקות בארץ ישראל, עניינו של דור המדבר ומנהיגו – כל אלה הם נקודות של מהות בבנין העם, וכשמשה רבינו מזכיר אותם בפני בני-ישראל הוא מתאר אותם באור כזה.
 
ימי בין המיצרים הם ימים של חשבון נפש לאומי. זכרון החורבן והאבל מיסדים על מצוות התשובה, וזו עיקר מטרתם, כפי שביאר הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק ה', והרחיב על כך החת"ס בתשובה).
 
כשחכמינו ציינו את סיבות החורבן, הגלויות והנסתרות (וכמה מאמרים נמצאים על כך בדברי חז"ל, מלבד הדברים הידועים  של ג' עבירות חמורות בבית ראשון, ושנאת חינם בבית שני), הם באו למקד אותנו להתבוננות הנכונה. עלינו להתבונן מהם השורשים הרוחניים של המאורעות, והיכן אנו נמצאים ביחס אליהם כעת. נדרשת התבוננות מעמיקה, לימוד וחקירה של התהליכים ושורשיהם, כיצד הם מתפתחים לאורך תולדותיה של האומה, והיכן הם עומדים היום, בעת הזו. כך נוכל לעשות חשבון נפש אמיתי, וכך נוכל לדעת היטב את המוטל עלינו. לא ניתלה בסיבות הפרטיות, ולא נפעל מתוך ראיה מקומית נקודתית.
 
וכלפי כל אחד מאיתנו, המסקנה המשמעותית היא הידיעה היכן מוקד האירועים, במה באמת תלויה ההצלחה וההתקדמות הלאומית. הלב של כל ההתרחשויות הוא מעמדנו הרוחני. המאורעות השונים – כל אחד יתעורר ויתרחש ע"י מסובב זה או אחר, ו"מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב", אך מה שיגרום להם להתעורר הוא התהליך המהותי של בניין העם, עולמו הרוחני, המוסרי והתרבותי. זהו הלב, וזהו עיקר העבודה. כל אחד שמוסיף, בדרכו המיוחדת והמתאימה לו, להעמדת הקומה הרוחנית של העם, לבירורי הדעות וזיכוכן. לקידוש החיים בדקדוקי המעשים והנטיות, להרמת קרן הקודש בישראל – הוא מצטרף להיות ממעצבי העתיד, מבוני האומה, "ולעתיד לבוא בת קול מפוצצת בראשי ההרים ומכרזת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו".