40 שנה סבבנו במדבר, כאשר ישא איש את בנו ועכשיו יש צורך לעמוד על הרגליים ויש חוסר אמון, "ובדבר הזה אינכם מאמינים..." אולי לא נצליח לעמוד לבד, אולי זה לא בכחנו? 

ספר דברים נאמר על ידי משה רבנו, יש פה משהו אחר, משהו חדש ביחס לארבעת הספרים הקודמים, זה לא חס וחלילה שתי תורות ומכל מקום יש פה בחינה חדשה, זוית חדשה של מפגש עם משה ועם התורה.  "הואיל משה באר את התורה הזאת.." – כשמעבירים משהו או נותנים מתנה, תמיד יש שני צדדים, נותן ומקבל, יש מצבים בהם גם אם המתנה יפה ומושקעת, אם היא לא מתאימה למקבל - אין בה טעם, לא נוצר על ידה קשר וחיבור וכל אחד נשאר   בשלו. כל ארבעת הספרים עסוק משה רבנו בצד הנותן - איך נוריד תורה מהשמים לארץ, אם יש בעיות, פונים כלפי מעלה בבקשת רחמים, בריצוי. בספר דברים מגיע הזמן לדאוג שגם המקבלים יהיו מתאימים ושייכים לברית הזו, כמו מפקד הרודה בחייליו מחד ונלחם למענם כאריה מאידך.
 
כקוראים דברים "מצד המקבל" זה מחייב אותנו למשהו שונה. לא רק להבין ולעשות אלא להפנים, לספוג, אם יש צד בתורה שכולו מגיע מצידנו, כנראה שיש לנו אחריות גדולה להמשיך, בדיבור, בהנהגה אישית וציבורית, שהדברים לא ישארו רק בגדר ידיעות ומחשבות עליונות אלא יהפכו לחיים, למעיין נובע שמוסיף עוד ועוד. תורה שבעל פה נוסדת בפסוקים אלה, הואיל משה באר את התורה, משה פותח את תחום הביאור וההרחבה של התורה, טוב שמשה עושה את זה, לא כל אחד ראוי ומתאים להרחיב בתורה כרצונו, היכן שיש חיבור למקור, כנאמנותו של המפקד למערכת, יש גם את היכולת לפנות כלפי מטה ולאמר את הדברים המחודשים  ב"רוח המפקד". אלה הדברים – פסל את הראשונים, לא פסל כמוצר "פסול" אלא פסל לשון "פסול לך"- לפסל זה לתת צורה לדבר גולמי, להלביש רעיון שעוד לא יצא לפועל בהופעה שתוכל להתקבל בנפשות ללא שינוי בעצם הדברים. מוסיפים ומרחיבים ולא משנים. שינון וחזרה שיוצר את ההפנמה בנפשות ומלביש את התכנים של ארבעת הספרים לכח חי ש"עומד על הרגליים".

יש דברים רבים בנפש הישראלית. אומרים שכל שבעים הסגנונות והלשונות טמונים בעומק הנשמה הישראלית, תורה "מופנמת" יכולה להגיע לכל הרבדים, לכל שבעים הלשונות. כשבאים למשוך מים מבאר קיימת ופתוחה, אפשר לפרנס את כל הבאים לשתות, הכשלון מגיע כשלא הצלחנו בשאיבה, כשלא הצלחנו להרחיב ולבאר נקודה מסויימת שעוד לא נתבררה.
 
משה רבנו עסוק בספר דברים בתוכחות. אחרי ארבעה ספרים בהם הוא מוכיח כביכול את הקב"ה הוא פונה לשינוי שישראל צריכים לעשות. תשובה לא מתחילה מהפרטים. הדרך הישרה היא לא "אחרי המעשים יימשכו הלבבות", זה רק בדיעבד! היושר הוא "אחרי הלבבות יימשכו המעשים" , מתחילים בטיפול בלב, בשורש. התיקון מתחיל (ותלוי) בשאיפה, ברצון בטוב ובגודל, בבנין ההשקפה והרצון הטוב, אח"כ פונים לשינויים בצדדים התחתונים. "מוכיח אדם אֳחַרַי  ימצא חן..." קודם תוכחה של הפנים ושינוי ברצון אחר כך תוכחת הצדדים של ה"אדם".