ארץ ישראל היא מקום שמטרתו לעורר רצונות, ליצור רצונות, "רצית ארצך". כיון שכך, היא מציבה אתגרים, בארץ ישראל אי אפשר סתם לחיות, בארץ ישראל צריך לרצות. זרימת החיים נטולת הרצון מתעקבת בארץ ישראל. והקשיים, מכוונים ממרומים כי מטרתם לחשוף רצונות, להוציא לפועל מאמצים, שאיפות וכיסופים. זה מה שבונה את הארץ. זה מה שבונה את בית המקדש, כותב הכוזרי. זה מה שבונה את ברכתה של הארץ כותב רבי נתן מברסלב.

סוד גדול, לבוא ולרצות, בבכי יש חוסר עונים, הבכי יש בו חוסר אמונה ביכולת שלנו לרצות, ביכולת שלנו לפתח רצונות כמוסים בקרבנו.

ולכן כשאנחנו צועדים עוד ועוד בארץ, טובים ויפים דברי כלב "עלו נעלה". יש צורך להתאמץ ולעלות, אפילו אם בשמים היא אומר המדרש נביא סולמות ונתפס כי זאת מהותה של הארץ, היא כמו סולם עד השמים, עולים לארץ, מתפסים אליה.

מיד אחרי פרשיית המרגלים מופיעה פרשת הנסכים, שמשלימה את דיני הקורבנות. הבאת הנסך והמנחה אופיניים לקורבנות של רצון, של נדבה. השלמת הקורבן, להביא קורבן עם שלמות, עם סולת, עם שמן, עם יין. כל זה מעיד על רצון גדול, על שמחה, על שייכות והשקעה.

ומעל הכל בסוף פרשתנו, פרשת ציצת., מצוות ציצית מצד הדין חייבים בה רק כאשר לובשים בגד בעל ארבע כנפות. וראה איזה פלא, עם ישראל הולכים עם ציצית, הרי יכולנו פשוט לא ללכת עם בגד עם ארבע כנפות ולהיפתר מהמצווה הזאת. ולא רק שאנחנו לא מנסים להפטר מהמצווה הזאת, אלא שאנחנו לפעמים מתעטפים גם בטלית גדול וגם בטלית קטן.  מצוות ציצית- מצוות הרצון, אנחנו רוצים לקיים מצות ציצית, אנחנו מתעטפים בבגד ארבע כנפות, אנחנו רוצים ומעוניינים.

כך באים לארץ ישראל, כך מתקדשים בקדושתה, באים רוצים, יוזמים ומפרשים נכון את מהמורתה וקשייה של הארץ בליבוי הרצון והעצמתו.
 
שבת שלום