ולעומתם עומדים יהושע וכלב ומצדדים בכניסה לארץ. "עלה נעלה וירשנו אותה"! לכאורה לפנינו ויכוח בין אנשים רוחניים לאנשים ארציים, בין אוהבי עולם הבא לרודפי עולם הזה.
 
לשנים עשר השליחים שנשלחו לרגל את הארץ הוגדרה משימתם בבירור. היה עליהם לענות על שש שאלות כפולות, שהם שנים עשרה, כמספרם. ואלו הן: הארץ מה היא, והעם היושב עליה: 1. החזק הוא, הרפה? 2. המעט הוא, אם רב? ומה הארץ אשר הוא יושב בה, 3. הטובה היא, אם רעה? ומה הערים, 4. הבמחנים, אם במבצרים? ומה הארץ, 5. השמנה היא, אם רזה? 6. היש בה עץ, אם אין?

השאלה האחרונה היא האומרת דרשני. אם טובה הארץ ושמנה, ודאי יש בה עץ. ואכן חז"ל דרשוה על הזכות: "הכי קאמר להו משה:  ישנו לאותו אדם (איוב) ששנותיו ארוכות כעץ ומגן על דורו כעץ?" (ב"ב ט"ו).
 
אלו המשימות עמן יצאו התריסר. ואכן, בחזרם היו באמתחתם תשובות מדויקות לשאלות שנשאלו. הארץ טובה ושמנה, העם עז, והערים גדולות ובצורות. רק השאלה השישית, שאלת העץ, נותרה ללא מענה, כאילו נשכחה.

לעומתם, למיעוט המתנגד שבתוכם, ליהושע וכלב, היתה תשובה כללית על כל חמשת השאלות, וגם היא לא באה לספק "מידע מודיעיני", אלא לעורר רצון והשתוקקות, "טובה הארץ מאד מאד", אך לשאלה האחרונה יש בפיהם התייחסות מפורטת: "סר צילם מעליהם" אותו עץ מצל, כבר איננו. כשרים שבהם מתו, איוב שהיה מגן עליהם". (רש"י).

יהושע וכלב הבינו ששאלת המפתח היא דווקא זו האחרונה. ודאי חשובה האסטרטגיה, חשובה הטקטיקה, חשובה שאלת כמות הנשק ואיכות אמצעי הלחימה, חשובה ידיעת האויב וסדרי כוחותיו, אולם עיקר ההתגוששות היא בעולם הרוחני. האם ננצח בשדה הקרב המוסרי? האם בוודאות זהו מאבק בין אמת לשקר ובין צדק לרשע? או שמא יש לו לאויב נקודות אמת, צדק וטוהר המשאירות לו עדיין זכות קיום בעולם. יהושע וכלב ידעו בוודאות שאם "סר צילם", אם מולנו ניצב אויב חף מכל טוב, הרי ש"לחמנו הם", הריהם לפנינו כלחם המזמיננו לבלעו. התשובות לשאר השאלות, הנוגעות לעצמת הביצורים וכמות אמצעי הלחימה וגבורת הלוחמים, חשובות רק לשם תכנון מוצלח של מהלכי הקרב, אולם ההכרעה אינה תלויה בהם כלל.

וראה זה פלא. דווקא המרגלים, נשיאי עם שוחרי רוחניות אלו, בהזדקקם, שלא ברצונם לעסוק בענייני הארץ, נפלו לאותה ארציות ממנה התייראו. הם ראו בשאלות החוזק החומרי את חזות הכל, ושכחו את מקור הכח, את החוסן המוסרי שמאחורי הלוחמים והנשק. ודווקא יהושע וכלב, שלא בחלו במעבר הנדרש מאת ד', מגבהי הר סיני לרגבי אדמת ארץ- ישראל, הם מגלים בבואם לעסוק בירושה וכיבוש, את המבט העליון. הם בודקים ראשית כל את יחסי הכוחות המוסריים, ומשנחה דעתם בבירור זה, אינם נרתעים מכמותו כוחו ונשקו של האויב.

כי לא מאבק בין אנשי רוח לאנשי חומר לפנינו, אלא בין מי שבורח לרוחניות מפני שכל עסק חמרי גובר עליו ומשפיל את הוויתו, לבין מי שיודע לעסוק בבניין הארץ וחומריותה מתוך הגובה הרוחני.

המרגלים חששו בצדק. הם לא היו מסוגלים לעמוד בתביעת השלמות והאחדות של ארץ ישראל, לעסוק בארץ בלי לרדת ממקומם. ואכן הם לא נכנסו. ויהושע וכלב, ואתם כל באי הארץ הם ירשו את הארץ. להם יש את היכולת לבוא מלמעלה עד למטה. להשכין את הקדושה בארץ בלי להפוך לחמרי ושפל. כמוהם נדרשים גם אנו להיות, בפתחו של תור הגאולה, בשובנו לחיים בארצנו.