דבר זה, מפורש יוצא מפי כהן גדול, סבא קדישא החפץ חיים זי"ע, בקדושה ובטהרה (שמירת הלשון, ח"ב, הערה לפרשת שלח): יהושע, מוצק כאבן, איתן במחאתו. מול בהלת הפחדים המתגברת, מול הרוע, הכפירה וכפיות הטובה, עומד הוא כמוכיח בשער, זועק ומתריע בעוז. סכנה יש בדרכו, עלולים היריבים שרבים וחזקים הם ממנו עשרת מונים, להכותו, להשפילו או לחרוש עליו כל מזימה שתעלה במחשבתם האפלה. אולם זוהי סכנה חיצונית, ומפניה תגן שמירה חיצונית: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע – יה יושיעך מעצת מרגלים".
 
רוח אחרת היתה את כלב בן יפונה למטה יהודה. כשנגלתה לפניו עצת מרגלים, בהכרעה גורלית של רגע קטון, החליט לנקוט דרך שונה. הוא היה כאחד מהם, מהנהן בהסכמה לדברי תלונותם, מסב עמם ואורג עמם את תכנית השטנים, אך ליבו רחוק מהם כרחוק מזרח ממערב. תכניתו שלולה לפניו, ולפיה יפעל עד הסוף: הוא יתחזה לאחד מהם ובכך יקנה את אמונם. בבוא היום ישתמש במעמדו כנשק נגדם ויפר את מזימתם. ואכן כך נהג כאשר חזרו והעידו לפני העדה: "ויהס כלב את העם". הכל היטו אוזן לדבריו, ובכך ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את האמת למרות היותו בעמדת מיעוט בטל. יהושע, לעומתו, ש"דעתו ידועה", לא קיבל אף "דקת שידור" אחת.
 
סכנה נוראה יש בדרכו. עלול הוא, חלילה, אט אט להתקרר, להתקרב אל הרשעים ולהפוך לאחד מהם. זוהי סכנה פנימית. כאן לא תועיל הגנה חיצונית כתפילה של משה עבורו. האחריות הנוראה מוטלת על כתפיו שלו לבדו, רק בו תלוי הדבר, הצלחה גדולה או כשלון צורב.
 
כמה מאירים דברי רש"י: "ויבוא עד חברון – כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהיה ניסת לחבריו להיות בעצתם". כלב לבדו . הוי כמה "לבדו"! ללא ברכת הדרך ותפילה של משה, ללא הבטחה אלוקית, ומי יודע, אפשר שאף יהושע בן נון, חברו האהוב, היחיד שבשיטתו, מייסרו ומוחה בו ללא הרף, תמה עליו על שנפל גם הוא בעצת החטאים.
 
בדמיוננו, נדחקים אנו סביבו להקשיב לשפיכת נפשו שם, בעומק המערה אשר בשדה המכפלה, דמעותיו הרותחות נושרות על הרגבים ומחלחלות למרגלות מנוחת אבות העולם: "אלוקי! אתה, רק אתה ידעת שיטתי ודרכי, ידעת טהרת לבבי. עזרני ותמכני שלא אמעד, שלא ארד כלל מגובה שליחותי הקדושה אשר לכבודך העמסתי על כתפי, בזכות אבותי הקדושים הנחים כאן, אשר עמדו אף הם מול העולם כולו, לבדם, ונאמנים נשארו לך".
 
חפצים היינו ללחוש לו, לכלב: באמת אינך לבד. מלוות אותך תפילותיהם של כל ישראל התלויים בשליחותך, מלוה אותה ההגנה האלוקית, שהרי ראוי אתה למשימה שנטלת על כתפיך, ומלווים אות כל ה"כָּלֵבים", עזי הנפש דקדושה, שבכל הדורות, שבתוך סביבה עויינת של כופרים ורשעים, הם פועלים במחתרת. לא על מנת "להשפיע מבפנים", אלא על מנת לקעקע מבפנים! לחשוף, בבוא שעת הכושר, את מסכת הצביעות והשקר מעל פני הרשעים. על חלקם שמענו, על חלקם איננו יודעים, אולי גם לא נדע, אך אנו מצדיעים להם ומתפללים עליהם בכל מקום שהם. שם באקדמיה, בפרקליטות, בתקשורת, באמנות ובכל מקום שם הם פועלים בחשאי.
 
איזו מהדרכים נכונה, דרכו של יהושע או זו של כלב?
 
מובן שהדרך הסלולה, הדרך לרבים, היא דרכו של יהושע: המחאה התקיפה, העמדה הבלתי מתפשרת, מבחוץ.
 
אולם ישנם יחידי סגולה, קדושים וגיבורים שרשאים ללכת בדרכו הקשה של כלב. ואם אכן יצליחו במשימתם, יזכו לחלק מיוחד בגאולה יתר על אחיהם: "ולו אתן את הארץ אשר דרך בה", "ויתנו לכלב את חברון".