שלושה עניינים השקולים כנגד כל התורה: עבודה זרה - בפרשייה הקודמת – "והנפש אשר תעשה ביד רמה...", שבת - בפרשיית המקושש, וציצית - "...וזכרתם את כל מצוות ה'", בפרשייה הבאה.

פרשת שלח מחולקת לשני חלקים. הראשון עוסק כולו בפרשת המרגלים וענשם, השני, פרק ט"ו, פותח בפרשיית נסכים ומסיים בפרשיות הנ"ל. נראה שאחרי ההחטאה הגדולה של גדולי העם, התרים את הארץ, יש צורך לבסס ולחדד את עיקרי התורה אך בצורה קצת שונה, לא בציווי מפורש כי אם בדרך סיפור, ברמז. אין פה תוספת מידע, יש פה תזכורת, חידוד, של היעדים והדרכים אליהם.

"ויהיו בנ"י במדבר..." המדבר נועד להיות רק חולית מעבר, ציר תנועה לארץ המובטחת. חטא המרגלים, שורש כל הגלויות, וענשו רב השנים, כמעט והפך את המדבר למקום קבע. התפקיד המרכזי של המדבר, להעביר את העם לארץ, נעשה להפך הגמור- המדבר הולך ומנתק את הדורות, מפריד כמעט לחלוטין בין הדור היוצא ממצרים לדור הנכנס לארץ.

השבת – "לעשות את השבת לדורותם ברית עולם", היא האחראית להעברת "מקל הקדושה" בין הדורות, עמוד האמצעי השומר ומאחד, מונחל מדור ראשון לדורי דורות, כברית, כ"אות", למציאות של מרכז רוחני בעולם של גשם, למציאות נשמה בעולם של גוף.

חז"ל לומדים שהמקושש הוא צלפחד, בנותיו ילמדונו פרשת "נחלות" והעברתם.

בראי ההיסטוריה, 40 שנות המדבר, 70 שנות בבל וכו' הם ארועים חולפים. לנמצאים בהם זה נראה הסוף של הכל. הניתוק הנפשי של גדולי הדור, המרגלים, ממטרת ההליכה ומהאמון בדרך, מפרק את כל הנימים המחברים, מנתק בין העם לאלוקיו ואף למנהיגיו. תחילת התיקון בבנין האמון מחדש, מחידוש הקשר למנהיגות הפועלת במינוי אלוקי: "ויהס כלב את העם אל משה"- החזיר אותם להנהגתו של משה.

נחלקו הדעות ביחס לאיסור אותו עבר המקושש. הדעה האחת היא אב "תולש"- עקירת דבר ממקום גידולו. והשניה (פעולה הפוכה לעניינינו) "מעמר"- קישור ואיגוד הנפרדים. (ישנם עוד דעות הצגנו את הקשורות לדברינו).

"מקושש לשם שמים נתכוון"- מסר את נפשו כדי להדגיש את פעולת השבת, לתת לנו את הדרך להתמודד עם מציאויות רבות של ניתוק והפרדה בכוחה של השבת.

בעולם של שכחה, שכחת הלב ושכחת הפרטים, יש צורך בחוט של זכרון, בחוט של קשרים, בתכלת שקשורה לים שקשור לשמים, שקשור למעל השמים... הזכרון הוא הכח המאחד ומאגד, המדביק את חלקי חיינו לחטיבה אחת, מסלק מה שפחות חשוב ומייחד את העיקר, מסוגל לרדת לפרטי פרטים, עד לכנף הבגד, ולעלות ל"והייתם קדושים..".

בעולם של "פוסט מרגלים" יש צורך גדול בהבנת כוחו של שינוי, כוחה של תשובה. הניתוק המדברי בדורות, הניתוק הזמני מהארץ, לא ייפתר בכפיית המציאות, אלא בתהליך עמוק של שינוי שמתחיל מלמטה, מהמחפשים שמוצאים מקושש, מזיכרון פשוט ומאותות שמתחילים בבגד ומגיעים לכל המצוות, מהדבקה עיקשת של כל סיבוכי ומעקשי הדרך למסכת חיים אחת שלמה וגדולה.