"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים... ושאינה לשם שמים- זו מחלוקת קורח וכל עדתו" (אבות, ה', י"ז).

מחלוקת שאינה לשם שמים- אין סופה להתקיים:

א. במובן הפשוט, סופם של בעלי המחלוקת ללקות ולהענש. אנשי המחלוקת אינם מתקיימים, ד' איננו חפץ בסוג כזה של אנשים.

ב. גם מטרתם שלהם, הנלוזה, איננה מושגת לבסוף. כניסתם למחלוקת נעשתה למטרות צדדיות ולא אמיתיות, כ"בקשת שררה ואהבת הניצוח" (ל' ר' עובדיה מברטנורא), ובסופו של תהליך- גם אם יארך זמן- תצא האמת לאור, והערכה או חוסר הערכה לצדדי המחלוקת יקבעו לפי המניעים, ומי שחיפש רווחים זרים מתוך המחלוקת- לא ישיג גם אותם.

ג. ועצם העובדה שהמניעים למחלוקת הם זרים גורמת לכך שלא יהיה קיום לאחד מצדדי המחלוקת, שהרי, בעלי המחלוקת אינם מחפשים את בירור הטענות כשלעצמן, אלא את רווחיהם הצדדיים, ולא ינוחו ולא ישקוטו עד כל זמן שלא ישיגו את אותם רווחים. א"כ, נמצא שנושא המחלוקת עצמה איננו מתברר כלל.

ד. וממילא, אין מחלוקת כזו מסייעת לבירור האמת. לעומת מחלוקת לשם שמים, שבה כל צד מסייע לבירור האמת. גם דעת המיעוט מופיעה במשנה, ומתוכה מתחדדת גם דעת הרוב- לעומת זאת, כשהמחלוקת אינה לשם שמים, אין כאן שתי שיטות המחדדות ומלטשות זו את זו, ואין לה מטרה הראויה להתקיים.

ה. ובכלל, אין חיבור אמיתי גם בין בעלי המחלוקת עצמם. כל אחד חולק לעצמו מקום. לפעמים, ה"אינטרסים" מתחברים למפלגה אחת. אבל באמת אין משהו אמיתי שמאחד ומחבר, ואין סופה של התאגדות זו להתקיים. "מחלוקת קורח- וכל עדתו".

ו. ולעומת כל אלה- מחלוקת לשם שמים רק מוסיפה בירור, העמקה וחתירה לאמת. היא מוקירה את כל הצדדים, ויודעת שמכולם עולה אמת כוללת. כל צד נלחם על עמדתו, ונדחף רק מתוך בקשת האמת, ומתוך בקשת אמת כזו מתברר מקומם גם של הדעות השונות, דעות המיעוט לעומת הרוב.

ומחלוקת כזו- סופה להתקיים, גם המחלוקת עצמה- לכולם יש תפקיד, לכולם יש מקום. המחלוקת מעלה באמת צדדים הקיימים וצריכים לבוא לידי ביטוי ובירור.

וסופם של צדדים אלה- להתקיים, למצוא את מקומם הקיים, להתאחד יחד בהתאמה כפי שהם מאוחדים במבטו העליון של בורא כל. האחדות של הקודש תגלה את מקומם- קיומם של כל הנטיות והדעות, ע"י זיכוכן ושכלולן. בודאי הן יצטרכו לעבור תהליך, שיכלול גם שלילה של סיגים שדבקו בהן, אבל סופו של תהליך הוא קיומם בתוך השלום הכללי, בקודש, בשמו של הקב"ה שנקרא שלום.

מחלוקת שמכוונת "לשם שמים", לשם התאמה אל השלום הכולל, אל המבט האמיתי המקיף כל וחודר בכל- מחלוקת שמכוונת לכך, היא בעצמה מעלה ומקשרת את הצדדים כולם אל אותה אמת, היא מקיימת כל פרט ע"י זיכוכו וחיבורו אל הכלל, והיא אכן- "סופה להתקיים".

(ההסברים השונים לוקטו מתוך מפרשי המשנה, ומדברי ה"שפת- אמת" לפרשה).