תשוקות והגשמתן / הרב גלעד סלומון
קורח כידוע לא היה אדם פשוט בכלל, הוא היה בעל רוח הקודש והיה מנושאי הארון. ברור שהוא טעה בטענתו כלפי משה ואהרון, ובעצם כלפי הקב"ה, אלא שצריך להבין את היסוד האמתי שיש בטענותיו, כי אין שקר בלא נקודת אמת, ומטרתנו היא "לגאול" את אותה הנקודה ולחיות חיי אמת בלבד.
הרב חרל"פ[1] מסביר שאם יש באדם איזשהו כישרון בכוח, הרי שהוא מוכרח להתגלות אף בפועל, שהרי אדם לא יכול לחשוב ולדמיין על דבר שהוא לא שייך בו בכלל והוא מחוץ לתחום הכרתו, ובכול אדם קיימת התשוקה לעלות אל המדרגה היותר רוממה האפשרית. מכאן שאם יש רצון עז להיכנס אל הקודש פנימה, להיות כהן גדול, צריך לתת על זה את הדעת, אלא שיש לברר מהי הדרך הראויה לפרנס את הנטייה הזו.
המשנה[2] אומרת: "הקנאה, התאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם". שלוש תכונות וקלקולים בהם רואה האדם את עצמו כמרכז הכול, לא חלק ממשהו גדול ממנו שהוא שותף בו יחד עם רבים אחרים. וזו הייתה טעותו של קורח! קורח כפר בנקודת אחדות ישראל! כי באמת כל אחד הוא "כהן גדול", אבל במה הוא כזה? הווי אומר שהוא חלק מכלל ישראל, ובכלל ישראל בוודאי יש אדם שנבחר להיות אותו כהן גדול, ובזאת בא ידי ביטוי צד הכהונה שבכל אחד, שהרי כשהכהן הגדול נכנס לפני ולפנים, זה ממש כאילו כל אחד נכנס עמו, הוא לא בא לשם מכוח עצמו ובשביל עצמו, אלא מכוח האחדות הישראלית ולמענה.
חז"ל נחלקו במשנה[3] האם עדת קורח עתידה או לא עתידה לעלות לעולם הבא, כשהמציאות תהיה מתוקנת והאמת תהיה מופיעה ללא עיכוב. קורח נבלע באדמה, נקבר ונטמן, נשאב למעמקי ליבת העולם, ולא "הפך לאבק" והתאדה במרחבי החלל האינסופיים. ואולי זה בא ללמדנו שצריך לשמוע היטב את דבריו, ויש להם מקום בעולם הבא. טענתו כפי שהופיעה במדבר, הייתה שלולה מכול וכול, הייתה מונעת מנטיות של קטנות ומידות רעות, אבל גם בה יש שורש חיובי. על נקודת הכהונה שבכל אחד מישראל להופיע, זו אמת שבשורש "כל העדה כולם קדושים", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים…", אלא שצריכות לעבור שנים רבות מאוד, תקופות ועידנים, על העולם להיות אכן עולם הבא כדי שכך יהיה בפועל. במעבה האדמה נשרף ונצרף קרח, נעלם מעין אדם ואי אפשר להבחין בנקודה בה בלעה אותו האדמה, אבל נקודת האמת שבדבריו גם היא נפרדת מהטעות שבה בתהליכים נסתרים מעין אנוש, במעמקי עולמנו, והיא עוד תעלה ותופיע באותו יום שכולו שבת, "מזמור שיר ליום השבת…צדיק כתמר יפרח…".
· ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.
[1] בספר מי מרום חלק י"א עמוד ק'.
[2] מסכת אבות פרק ד' משנה כ"א.
[3] מסכת סנהדרין, פרק י' משנה ג'.
בני דוד - עלי, מכינה ישיבתית לצה"ל ד.נ. אפרים, 4