המדרשים מאריכים מאוד בפרשתנו, פרשת קורח, בגנותה של המחלוקת. המדרשים אפילו מראים כמה חמורה המחלוקת בעיניו של הקב"ה, עד כדי כל שכל משפחתו של קורח נספתה עימו ואפילו הילדים הפעוטים. מאידך, משבחים המדרשים את משה שמתאמץ בכל מעודו למנוע את המחלוקת, והולך בעצמו אל אוהלי דתן ואבירן ומנסה לפייס אותם.

כמו כן, מאירים המפרשים על כך שלמרות שהתלונות הופנו כלפי אהרון, אהרון לא פצה את פיו לכל אורך הפרשיה, בכדי לא לעורר מדנים ולהיות שותף למחלוקת. אהרון אוהב שלום ורודף השלום. מחלוקת שעינינה ויכוח היא דבר מבורך. על ידי ויכוחים מתבררת האמת, שומעים את הדעות, מתחדדות העמדות. ויכוח הוא דבר טוב ואפילו לגיטמי, יש בו הרבה ברכה. המחלוקת המגונה, היא מחלוקת שמטרתה אינה ויכוח ובירר, מחלוקת שמטרתה החלוקה בעצמה. אהבת המחלוקת מצד עצם העובדה שיש פירוד, הרצון לפרק, לפורר, להתסיס.

מחלקות כאש זרה. כותב המלבי"ם שאחד מסימני המחלוקת הרעה היא שבעלי המחלוקת בינם לבין עצם לא מצליחים להתאחד. כי מניעים זרים, אישים עומדים על הפרק. דחפים שונים ומשונים מניעים את האנשים. ולמעשה אין בינהם הסכמה על איזה שהוא נושא. אופיה של מחלוקת שאינה לשם שמים היא, שהיא אינה עניינית. החולקים באים כל פעם עם טיעון אחר, כל פעם מעלים צד אחר. וחז"ל מאוד מאריכים בטיעונים השונים שהעלה קורח. ומונים כמה וכמה נושאים שעליהם הוא התרעם, שאינם קשורים זה לזה. זה סימן לחוסר עיניניות. קורח, מתאר במדרשים כלועג, כמתלוצץ, כמזלזל. כמה צריך להתרחק מסגנון מחלק.

ביום השני אומר הזוהר הקדש, לא נאמר כי טוב בבריאת העולם. כי ביום הזה נבראה המחלוקת, ביום הזה נברא הגהנום. שנייות כמטרה, השנייות לא כאמצעי לברר ולא כאמצעי להתקדם, אלא כהנצחת מצב. לא הסיפוק בעובדה שיש מדנים ושיש מריבה, שאין שלום ויש תסיסה. אסור לנו להנות מתסיסה ומוכחנות לשמה. אסור לנו להנות מחילופי מהלמות מילוליות, כאילו יש בזה עניין בחיים וככה פחות משעמם. אסור לנו להנות מהתחת האשמות עיוורת. איסור דאוריתא, לפי חז"ל להחזיק במחלוקת. איסור גמור להנות מפירותיה ולתמוך בה. ככל שנרבה בדרכו של משה הרדוף אחרי הפיוס, ודרכו של אהרון הרודף אחרי השלום. נדע להעמיד מחלוקות יפות, מחלוקת מבורכות, מחלוקות לשם שמים.

שבת שלום וחודש טוב.