מכירים את יונתן מפרשיית קורח? לא, הוא לא מוזכר בתורה, וגם לא במדרשים אבל יונתן היה שם. הוא לא היה מה250 וגם לא בן משפחה של קורח או של דתן ואבירם, הוא גם לא היה ממשמשי הקודש של משה או אהרון. סתם יונתן אחד משבט דן, יהודי פשוט (ביחס לגדולי העולם שהסתובבו שם), בלי מגמות שלטון, בלי רצון למרוד ובלי טענות ומענות, אוהב את כולם ומאמין למנהיגיו, מחנך את ילדיו לשלום ואהבה כמו שכתוב בתורה שמסיני ניתנה.

ופתאום חרב עליו עולמו, הרב קורח, זה שממלא אולמות, שוכר את שירותיהם של שני העסקנים הנעלמים ד' וא' ויוצא בפשקווילים על כל קירות המאהל, עם התנצלות מראש וסייעתא דשמיא וגם קצת מילתא ביה טעמא, אכן "כולם קדושים" ו "מדוע תתנשאו" ואולי הוא באמת קצת צודק וגם אני הקטן יונתן יכול להיות נשיא שבט דן.

יונתן חוזר הביתה ועיניו נוצצות הילדים קופצים ושואלים מה חידוש שמעת היום בבית מדרשם של משה ואהרן ? ויונתן מגמגם ואומר, עזבו, זה כבר לא זה , הם הזדקנו...

בחוץ מהומה, שמעת מה אמר זה על זה ומי יודע, בלי לשון הרע חס וחלילה, החמור שלו שודרג והאוהל- יפה מהמקובל... ופתאום נזכרים בחלב ובדבש שלפני המדבר ופתאום שוכחים את מרירות המים, את המן, את הענן...

לאט לאט חודר הארס, האינטרסים מנצחים בשם שמים רק שנשכחה היראת שמים. עומדים כל העם בפה פעור – מה יגידו אזובי הקיר? כיצד קמים אחרי מלחמת גדולים שבשם שמים קוראים?

הפנים נפולות, ייאוש באויר, זעקה כפולה נשמעת "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", יונתן שומע ונזכר ונרמז, להיות נשיא שבט דן והלא אני האיש יונתן, שמח בחלקי ואוהב מקומי, זו אינה מחלוקת לשם הבנין, אולי יותר לשם הקנין...

ומיד תתברר התלונה – נגלה איך כל האחד הוא פרח ולכל אחד משמעות, איך מופיעה האמת דווקא מתוך ריבוי הדעות המראה פנים רבות לשלם האחד ולא ריבוי חילוקים המראים שאין שום אחד ואהרן יניח מטהו "בתוך מטותם" וכל אחד יוכל לקחת מטהו ולשוב לשלומו, וחושב לו יונתן, שיראתו חזרה לפניו, שאולי קצת לפני האמת המוחלטת שעליה אין להתפשר כדאי לבדוק אם יש שם לפחות קצת "יראת חטא".