מה טובו אהליך יעקב / הרב עקיבא קשתיאל (תשע"א)
מה טובו אהליך יעקב / הרב עקיבא קשתיאל

"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו- מה ראה, ראה שאין פתחי אוהליהם מכוונין זה לזה, אמר ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה" (בבא- בתרא, דף ס'). ועל מצב זה נאמר הפסוק הידוע: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך שראל".

גמרא זו נפסקה להלכה בהלכות שכנים. בבניית בתי מגורים, צריך לתכנן אץ החלונות שלא יהיו זה כנגד זה, ויש הסוברים שגם הסכמה מפורשת של הצדדים לא תועיל, הואיל ויש כאן איסור עצמי (ראה בטור ושו"ע, חו"מ סי' קנ"ד ס"ג). אמנם, הפוסקים המאוחרים דנו והעלו סיבות להתיר את הבניה המצויה כיום, שבה כל הבתים דומים זה לזה במבנה, והפתחים מכוונים אחד כנגד השני (מרחק בין החלונות, אפשרות לתריסים וכדו', ועוד). מכל מקום, למדנו כאן את סודה של השראת השכינה. וכלשונו של המהר"ל מפראג "כי מאחר שהם צנועים, פרושים מכל דבר ערווה, וראוי שתשרה עליהם שכינה, כי השכינה שורה במקום שאין ערווה כדכתיב ולא יראה בך ערות דבר וסר מאחריך. מזה יש ללמוד כי הצניעות מביא השכינה, והפך זה מסלק שכינה" (חידושי אגרות לב"ב שם).

העיניים יוצרות את אופי החיים. מה נחקק ברושם הדמיון, מה מתחולל ברגשות, מה נצרב בתודעה. בלעם משתמש כל הזמן בעין. הוא מסתכל על ישראל במצבים שונים, הוא גם "שתום העין", ועוד. הראיה יוצרת את המציאות התודעתית שלנו. עין רעה רואה את הרע ומנציחה אותו, הופכת אותו לעיקר המציאות מבחינתנו. והתודעה פועלת. מה שהופך להיות עיקר המציאות בתודעת האדם הוא מה שיעצב ויכתיב את מהלך חייו.

זהו כוחו של בלעם. הראיה השלילית יכולה להרוס חיים, לתת להם זהות מזויפת ומודעות שיקרית ביחס לעצמם. ועינו של בלעם מתעששת ונבוכה למול קדושת עיניים שבישראל. הוא נפגש עם ההפך שלו. חיי עם- ישראל מודרכים בצורה כזו שמובילה את הראיה לראיית החיוב, הטוב, העומק, המטרה.

הצניעות היא התודעה הפנימית של החיים. העיניים הסקרניות המתרוצצות להציץ בכל מקום יוצרות תודעה חיצונית, מקבעות את רגשות החיים סביב המשיכה החיצונית והמגושמת של החיים. וכאמור, לראיה יש כח. אנו משתמשים בה בכוחה האמיתי. הראיה מעצבת את החיים. וראיה של צניעות מעצבת חיים שקשורים למהלך קדוש, עמוק, המעלה את האדם למדרגות חדשות.

הראיה היא פעולה מתמדת במשך היום, עובדת ללא הרף. לפעמים מתגנבת מחשבה של "מה בכך", לראות בלבד זה לכאורה לא לעשות כלום, "רק לראות". כאן אנחנו למדים עד כמה גדול כוחה של הראיה. הראיה היא בונה את הנפש, היא כח פועל ומעצב את הרצון- השאיפות והמחשבות ועל כן, האחריות על קדושת הראיה היא היא הרצון לגלות חיים עמוקים- ערכיים- מתעלים ומתקדשים. "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב". צריך תמיד לראות טוב. גם בעין הטובה על כל אדם ועל כל המתרחש במציאות, וגם בראיה הפשוטה- לראות רק טוב, לתת רק למראות ורשמים של טוב לחדור ולעצב את הנפש. ולעומת עינו השתומה של בלעם, המבליטה את זוהמת החיים וחסרונותיהם, מצטיינים ישראל בעין הפקוחה הרואה את טוב ד' לכל, ובראייתנו אנו פועלים וממשיכים טוב אמיתי ותוכנו ומתוכנו לכל סביבותינו. "לולא האמנתי לראות בטוב ד' בארץ חיים".

לגר
תפריט תפריט