שלושה עקרונות ישראלים / הרב אליעזר קשתיאל
שלוש פעמים משטה האתון בבלעם הרשע, שלוש פעמים הן אולי רמז לשלושת הברכות שהוא יצטרך לברך את ישראל, ואולי כמו שחז"ל רומזים - לשלושת הרגלים.
בפעם הראשונה יוצאת האתון מהשביל, מהדרך אל עבר השדה מקום שאין בו לא שביל מסומן ולא דרך ברורה.
בפעם השניה בתוך השביל הצר נלחצת האתון אל הקיר לדרך מאד מאד צרה ורגלו של בלעם כואבת.
בפעם השלישית רובצת האתון ואיננה זזה.
בלעם הולך לנסות לזהות את נקודת החולשה של עם ישראל, הוא רוצה לקלל. לקלל זה להתבונן היטב בחסרונות של הזולת ולנצל אותם לרעתו, להשפיל אותם לבזות אותם.
בלעם הגאון הבינלאומי יודע לזהות בכל עם את נקודת הכשל שלו, במה הוא טוב ובמה הוא לא מוצלח, מה מאפיין את העם הזה ובמה הוא מוגבל.
בלעם רוצה לפנות לישראל הוא חושב שלישראל יש דרך מסויימת שבה הוא הולך, דרך מוגדרת מעשה ידי אדם, דרכים אלו מסילות שבני אדם סוללים בעולם. העמים סוללים דרכים, בני אדם סוללים, ממציאים לעצמם שיטות הליכה בתוך מרחב המציאות, כל עם מגדיר לעצמו יעדים מטרות סגנונות תרבות ושלטון. בראש ובראשונה תדע לך בלעם שעם ישראל זה לא עם שסלל לעצמו את דרכו, אנחנו הולכים אחרי ריבונו של עולם, הוא סולל לנו את הדרכים, אנחנו יוצאים מהדרכים הרגילות של אומות העולם, דרכים מעשה ידי אדם יוצאים לשדה הרחב, השדה אשר ברכו ה', וריבונו של עולם הוא שסולל לנו את דרכנו. הוא הוציא אותנו ממצרים, הוא זה ששלח את אברהם ללכת אל עתיד נעלם, ואנחנו נלך אחריו עד שנגיע אל הר ציון.
מצד שני הדרכים שהן דרכים אנושיות, לא רק שהן אנושיות ומסומנות ומוגדרות, הדרכים האנושיות יש להן קושי לרדת אל הפרטים הקטנים. כשאדם רוצה באופן כללי להתקדם, להתפתח, הוא לא יודע איך לדייק את הפרט הקטן הזה ואת הפרט הקטן ההוא. יש קושי לאדם לשים לב למשמעות הגדולה של פרטים קטנים. ישראל הדרכים שלו הן דרכים מיוחדות במינן - צרות מאוד, מדויקות וספציפיות, כל כך צרות שרגלו של בלעם נלחצת בהן, כואבת. הרגל, ההליכה לא מצליחה להכנס לדקויות של המצוות של ישראל.
ומעל הכל אם מנסים להגדיר מהי התופעה שנקראת עם ישראל, מהי היישות הזאת, מהי האומה הזאת - אי אפשר. לא נשאר אלא לרבוץ, לעמוד מול האומה ולהתפעל.
את כל זה עושה אדם מבחוץ, פרשת בלק, פרשת בלעם, פרשיות שגויים מדברים עלינו. דווקא על ידי גורם חיצוני אולי נלמד קצת יותר על עצמנו על המיוחד שלנו, על המאפיין שלנו. כל כך חשובה פרשת בלעם שכמעט קבעו אותה בתפילה. טוב מדי פעם להזכר אולי דווקא במשקפיים של אדם חיצון - אומר המהר"ל - בזהות שלנו, במאפיין הלאומי שלנו, ודווקא בכניסתנו בשערי ארץ ישראל.