חיינו, כעם וכיחידים, רצופים הם במאבקים. מיום שנתנו דעתנו על הארץ השוממה המחכה לנו, בינה הנפזרים בארצות, לא פסקה ממנו לרגע המלחמה. לרגע לא ירדנו מסדר היום העולמי, כעומדים במרכז התסיסה והסכסוך, אף ליום אחד לא יכולנו להניח את הנשק ולצאת להפוגה לשאוף רוח. כל העת רוחש העולם סביבנו. זיווג עם ישראל עם ארץ ישראל מתסיס את האנושות כולה. אינו נותן לה מנוח.

מתקוממים העמים כולם על הדבר. מי באופן גלוי ובוטֶה, ומי באופן סמוי, כשמחוץ היחס צבוע ומתחסד, מי במעשי טרור והרג, ומי בתמיכה וגיבוי מאחורי הקלעים.

לאן מכוונת התנגדות זו? מה מניעיה ומה תכליתה?

"אמר רבי יצחק... ומה טעם פתח ב"בראשית"? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים" (רש"י הראשון בתורה) הארץ הזו היא נחלת ישראל, כשמה: 'ארץ ישראל', ארץ- של- ישראל. אין לה שם אחר ולא מהות אחרת, מלבד היותה הארץ המיועדת, המיוחדת והמותאמת לעם ישראל. אולם הגויים מתנגדים כאילו היתה נחלתם שלהם. כל פעולה של שיבה לאחיזתם של ישראל בה, פוצעת אותם, כנטילת בשר מהגוף החי. על חייהם הם חשים שהם נלחמים. ומאבקם זה, הקיומי עד כלות הנפש, "כאשר תעשנה הדבורים, (דברים א') הרי הוא מאלץ את ישראל באותה מידה של קיומיות, של "אין ברירה", לעמוד על נפשם במובן השלם של המילה- להעמיק אל עומק ההבדל שבין נפשם לנפש קמיהם. והעמקה זו מוציאה מהכח אל הפועל את גודל נפשם, את עניינם המיוחד. "המבדיל בין אור לחושך, בין קדש לחול, ובין ישראל לעמים. רק כך יכולים הם לזכות לארץ ישראל. אם אינה "ישראל" במובן הרדיקלי ביותר של המושג, הרי היא, הארץ, אינה יכולה להיות "ארץ ישראל".

וכך זוכים אנו, בימינו אלו, להיות עדים לתהליך הנפלא, גם אם רווי בייסורים, של התבררות חיי ישראל לעצמם. מתקומם עלינו העולם כולו ומבקש להשמידנו, אך מתחת לפני השטח הגלוי 'מבקש' הוא מעמנו כביכול שנהיה מה שאנחנו. שנדע ונזכור מה אנו, מה חיינו, מה נשמתנו תובעת מאיתנו. ואם אנו, מצד עצמנו, מעדיפים היינו לשקוע בתרדמה נוחה ונעימה, מעוררים איתנו כל הלאומים סביבנו, דרך שאלת ארץ ישראל, לבקוע דרך פנימה, אל עצמיותנו, אל עָצמתֵנו.

על כן כה חשובה היא ההודעה אלינו: "כח מעשיו- הגיד לעמו!" חיוני שנכיר ונדע בכל מחשבותם וזממם עלינו כל היום. גם אותם מחשבות שלא יצאו אל הפועל, ולא ניכרו לנו אפילו בתור איום מוחשי, אלא נשארו 'תכנית מגירה', כי הגדה זו של תככים ומזימות העמים, הרבים והבלתי פוסקים, לסילוק ופרוד דבקות החיים של ישראל בארצם, היא גופה חלק חשוב בתהליך ההתוודעות שלנו- "כח מעשיו הגיד לעמו- לתת להם נחלת גויים". גם מי שרחוק ומנוכר מאד לרוח ישראל האמיתי, ולתכני חייו המקוריים, נאלץ בשלב כלשהו להיווכח שיש כאן תופעה מופלאה, שכלל וכלל איננה מוסברת באופן רציונאלי שאם לא כן, היאך אפשר לבאר את עצמת ההתנגדות, את טיעוניה השקריים כל כך, את התמיכה הגורפת בה מקיר לקיר, תוך צביעות זועקת לשמים ומקוממת עד כאב.

לעולם לא היינו יודעם את אשר יעץ עלינו בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים ועד הגלגל. אולם נבואת משה רבנו צפתה את הדברים וחשפה אותם, עד שפל תחתיתם של הרהורים ומאוויים בלתי מודעים. למען דעת כח מעשי ד' וגודל נשמת ישראל בהופעתה השלמה על אדמת ישראל.