במדרש רבה על תחילת פרשת פנחס, מדובר הרבה על שכרו של פנחס. "הנני נותן לו את בריתי שלום". השלום, עולה מהמדרש, עניינו הסדר של המציאות, שמירת החוקים והתבניות של העולם.
"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום". הברכה, החיים האלוקיים, השפע, השפע הגשמי, השפע הרוחני, יש סדר איך השפע הזה מופיע. החיים מופיעים דרך החוקים. כשהחוקים נשמרים ומבוררים יש שפע גדול של ברכה גשמית נפשית ורוחנית שמופיעה. ככה זה בעולם הטבע וככה זה גם בעולם הרוח. לכן אומר המדרש, שמי שבא מן הדרך אל העיר מברכים אותו לשלום. אדם שהיה בדרך, הוא קצת יצא מהסדר של החברה, מהסדר של העולם. אומרים לו שלום, בוא, בוא תשתלב בחזרה בסדרים. כשאנחנו יוצאים לדרך אנחנו ממש מתחננים, שתוליכנו לשלום, ותדריכנו לשלום, ותגיענו למחוז חפצנו לשלום. שנצליח לשמור על סדרים וחוקים גם בדרך, במקום שבו הסדרים הרגילים של החברה האנושית כבר פחות נמצאים. ברכת כהנים מסתיימת בשלום. כדי שתחול ברכה צריך וודאות שכל הדברים נמצאים במקומם הנכון, במקומם הראוי, כל דבר במקומו. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן קינא לסדר, דאג לשלום, לחוקיות האמיתית הרוחנית שהיא זו שמאפשרת את כל הברכה. דווקא הכהנים הם האחראים על השלום, אהרון אוהב שלום ורודף שלום. כיוון שהם כל כך עסוקים בלהשקיע בברכה ולוודא שתהיה ברכה בישראל, לכן פנחס כל כך דואג לסדרים ולחוקים, מתוך אהבה לישראל. צריך לא להתבלבל, שלום זה לא רצון להיות בקשר עם כולם במחיר פירוק הסדרים. אם אדם מוותר על חוקי הטבע כדי לגוון את החיים, לא תהיה לו ברכה. אם אדם מזלזל בחוקי המוסר כדי להסתדר עם כמה שיותר אנשים, הוא לא משכין שלום. נשיא שבט שמעון שקרוי זמרי, לפי המדרש הוא גם שלומיאל. נדמה לו שהוא עוסק בשלום, הוא חבר של המדיינים, אבל לו היא. יש ברית שלום ויש שלומיאל. משום מה בעגה העברית שלומיאל נתפס דווקא כחוסר סדר כפריקת המערכות.
שבת – שלום.